ממחקר חדש שפורסם במהדורת 28 במרץ של כתב העת Archives of Internal Medicine עולה קשר בין צריכת שוקולד בתדירות גבוהה ובין מדדי מסת גוף (BMI או Body Mass Index) נמוכים יותר, גם לאחר תקנון לצריכה הקלורית, צריכת שומן רווי ומצב רוח.
החוקרים התבססו על נתונים אודות 1018 משתתפים שעברו בדיקות סקר להכללה במחקר נרחב להערכת ההשפעות הלא-לבביות של תרופות ממשפחת הסטטינים. מביניהם, 1017 השיבו על השאלה “כמה פעמים בשבוע אתה אוכל שוקולד?” החוקרים חישבו את מדדי BMI של 972 משתתפים (95.6%); ו-975 משתתפים השיבו לשאלון Fred Hutchinson Food Frequency Questionnaire.
החוקרים בחנו את התוצאות עם ובלי תקנון לצריכה קלורית, צריכת שומן רווי ומצב רוח. הם לא מצאו קשר בין צריכת פירות וירקות ובין צריכת שוקולד (p=0.55), אך זוהה קשר מובהק בין צריכת שומן רווי ובין צריכת שוקולד (p<0.001) וערכי BMI גבוהים יותר.
הם בחנו את כמות צריכת השוקולד, בנוסף לתדירות צריכת שוקולד וכן לקחו בחשבון את הפעילות הגופנית (מספר פעמים בשבוע במהלכו המשתתפים עסקו בפעילות מאומצת למשך לפחות 20 דקות) ומצב רוח (מדד CES-D או Center for Epidemiological Studies Depression Scale).
המשתתפים במחקר אכלו שוקולד בתדירות ממוצעת של 2.0 פעמים בשבוע והתעמלו 3.6 פעמים בשבוע. זוהה קשר בין תדירות צריכת שוקולד ובין צריכה רבה יותר של קלוריות ושומן רווי ומדדי CES-D גבוהים יותר; כל אלו עמדו בקורלציה חיובית עם מדדי BMI. לא נמצא קשר בין תדירות צריכת שוקולד ובין פעילות גופנית תדירוה יותר, אך כן זוהה קשר עם ערכי BMI נמוכים יותר, קשר שנותר לפני ואחרי תקנון למין, גיל, צריכה קלורית או שומן רווי ודיכאון.
למרות הקשר בין תדירות צריכת שוקולד ובין ערכי BMI נמוכים יותר, לא זוהה קשר עם היקף צריכת השוקולד.
הקשר בין צריכה רבה יותר של שוקולד ובין ערכי BMI נמוכים יותר עומדת בניגוד לקשר המשוער על-פי צריכה קלורית בלבד, אך בהתאם לעדויות ממחקרים אחרים בספרות הרפואית. החוקרים מוסיפים כי מוצרי שוקולד לעיתים קרובות עתירים בסוכר ושומן, ולכן הסברה כי תורמים לעליה בערכי BMI וייתכן מאוד כי אכן כך הדבר בחלק מהמקרים.
Arch Int Med. 2012;172:519-523
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!