הצורך להעלות מינון במטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית (RA) היה הנמוך ביותר באלו שטופלו ב-etanercept (אנברל) בהשוואה לאלו שטופלו ב-adalimumab (יומירה) ו-infliximab (רמיקייד), כך עולה ממחקר חדש מה-J Med Econ אשר השווה בין שלושת התרופות מקבוצת TNF אלפא .
המחקר הוא מחקר של “עולם אמיתי” , כלומר מבוסס על מאגרי מידע של שימוש בתרופות שנועד כאמור להעריך את השינויים במינוני תרופות מקבוצת ה-TNF אלפא במהלך השנה הראשונה והשנייה לטיפול ב-RA .
החוקרים אספו את המידע אודות מטופלים שאינם קשישים (בין גיל 18-65) עם RA שקיבלו אחד מהטיפולים הביולוגים הנ”ל בין 2005 ל-2009 , אשר נכללו במאגר המידע המסחרי של MarketScan .
השינויים במינוני הטיפול נבדקו והוערכו לאחר 12 ו-24 חודשי טיפול התחלתי.
עלייה במינון הוגדרה במצב שבו מנה שבועית ממוצעת הייתה 115% , 130% או 150% מהמנה שבה הותחל הטיפול, או ששתי מנות שבועיות עוקבות היו ברמה של 115% או 130% מהמינון השבועי הראשוני שבו הותחל הטיפול.
בסה”כ 2,747 מטופלים התאימו להגדרות ההכללה במחקר. הגיל הממוצע היה 50 ו-74% מהם היו נשים. מבין המשתתפים 44% החלו טיפול ב-etanercept , עוד 37% ב- adalimumab ו- infliximab בהתאמה.
השיעורים הממוצעים של העלאת המינון ע”פ שתי ההגדרות הייתה נמוכה יותר משמעותית בקרב מטופלי ה-etanercept : כ-0.8%-1.5% בהשוואה ל-9%-13.3% ו-22.9%-57.6% ב-adalimumab ו- infliximab בהתאמה.
שיעורי העליה במינון של המטופלים בתכשירים השונים היו עקביים באיזורים גאוגרפים שונים בארה”ב.
המחברים מסכמים כי שיעור נמוך יותר של מטופלים המתחילים בטיפול עם etanercept נזקקים להעלאת המינון בהשוואה למטופלים ב-adalimumab ו- infliximab בשנה הראשונה והשנייה להתחלת הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!