זיהום אויר מגביר את שיעור התמותה (מתוך כנס של מומחים למחלות בית החזה)

חשיפה של עד שנתיים לזיהום אויר, בעיקר לפיח, עלול להגביר את הסיכון למוות עבור מטופלים עם אי-ספיקת לב, מחלת ריאה חסימתית כרונית (COPD), סוכרת או ליקוים דלקתיים כגון דלקת פרקים שגרונית.

כך עולה ממחקר ראשון מסוגו, שעקב אחר מטופלים במחלות ספציפיות אלה, ששוחררו בחיים לאחר אשפוז ממושך בבית חולים.

בעוד שמחקרים קודמים מצאו שחשיפה ארוכת טווח לזיהום אויר קשורה לעליה בתמותה, במחקר הנוכחי נצפה שכל השפעה מתרחשת תוך השנתיים הראשונות לחשיפה.

הכוונה היא שאם היה ביכולתנו כעת (ולא בעוד 20 שנה) לטהר את האוויר, היינו רואים שיפור מיידי בסיכון לתמותה.

עבור מחקר זה, כפי שהוצג בכנס העולמי של איגוד בית החזה האמריקני, החוקרים השתמשו בנתונים רפואיים של תיקי שחרור מאשפוז מ- 34 ערים בארה”ב כדי לבדוק האם תת-חלקיקים באוויר היו קשורים להישרדות.

מעקב אחר המטופלים, שהיו מאושפזים בין 1985 ל- 1999, נערך במשך 15 שנים.

באופן ספציפי, בדקו החוקרים חלקיקים הקטנים מ- 10 מיקרון בקוטר אווירודינאמי (PM10) או כשביעית מרוחבו של שיער אדם, שיכול בקלות להיכנס לתוך קנה הנשימה.

נמצא שכל עלייה ב- 10 µg/m2 של PM10 תוך שנתיים הגבירה את הסיכון למוות ב- 32% בחולי סוכרת, ב- 28% עבור חולי COPD, ב- 27% במטופלי אי-ספיקת לב גדשתית וב- 22% עבור אנשים עם תופעות דלקתיות כגון דלקת פרקים שגרונית או זאבת.

בסה”כ, כמה מאות אלפים של אנשים מתים מידי שנה בארה”ב עקב זיהום אויר.

המחקר מצמצם את הטווח ומוכיח שגם מס’ שנים של חשיפה יכולות לגרום לשינוי.

אז מה ניתן לעשות בנידון? דרך אחת להקטנת כמות החלקיקים היא לשים מברשות קרצוף על תחנות כוח לייצור פחם.

בנוסף, יש לדרוש הוספת זרזים למנועי דיזל (בלונדון, למשל, התאימו מחדש את כל האוטובוסים עם זרזים שכאלה).

לסיכום, ראוי לציין שהטכנולוגיה קיימת אך לא עושים עימה מספיק.

במספר מועט של שנים, ניתן לחסוך הרבה, הרבה חיים.

לדיווח במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

שליפה מכנית (Thrombectomy) לעומת טיפול תרופתי בשבץ איסכמי בילדים: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של מחקרים השוואתיים

שליפה מכנית (Thrombectomy) לעומת טיפול תרופתי בשבץ איסכמי בילדים: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של מחקרים השוואתיים

מקור: Journal of NeuroInterventional Surgery (JNIS)
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|08/11/2026

מחקר זה נועד להשוות באופן שיטתי את התוצאות הקליניות והבטיחות של שליפה מכנית לעומת טיפול תרופתי שמרני בלבד באוכלוסיית ילדים עם חסימת כלי דם גדולים

דרגת פתיחה מחדש (Reperfusion) ותוצאים קליניים לאחר שליפה מכנית (Thrombectomy) בחסימת כלי דם בינוניים: נתונים ממחקר ה־ESCAPE-MeVO

דרגת פתיחה מחדש (Reperfusion) ותוצאים קליניים לאחר שליפה מכנית (Thrombectomy) בחסימת כלי דם בינוניים: נתונים ממחקר ה־ESCAPE-MeVO

מקור: Journal of NeuroInterventional Surgery (JNIS)
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|02/11/2026

מחקר זה, המבוסס על נתוני ניסוי ה־ESCAPE-MeVO, ביקש לבחון את הקשר בין מידת ההצלחה בפתיחת כלי הדם (דרגת הרפרפוזיה) לבין סיכויי ההחלמה התפקודית של המטופלים.

בטיחות של יצירת דלף אנדו־ווסקולרי (צנתורי) לטיפול בהידרוצפלוס בלחץ תקין (NPH): ממצאים ממחקר פרוספקטיבי, רב-מרכזי, בעל זרוע אחת

בטיחות של יצירת דלף אנדו־ווסקולרי (צנתורי) לטיפול בהידרוצפלוס בלחץ תקין (NPH): ממצאים ממחקר פרוספקטיבי, רב-מרכזי, בעל זרוע אחת

מקור: Journal of NeuroInterventional Surgery (JNIS)
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|29/10/2026

הטיפול הסטנדרטי בהידרוצפלוס בלחץ תקין (Normal Pressure Hydrocephalus – NPH) הוא השתלת דלף חדרי־צפקי (VP Shunt) בניתוח נוירוכירורגי פתוח

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן