תפקיד Atrial Overdrive Pacing (AOP) בהפרעות שינה (Sleep Apnea) עדיין אינו ברור. מחקר חדש נועד להעריך את ההשפעה של AOP לאחר 24 שעות ולאחר חודש בנבדקים עם Obstructive Sleep Apnea-Hypopnea Syndrome , והשוו את התוצאות עם תוצאות השימוש בNasal Continuous Positive Airway Pressure (n-CPAP).
במחקר השתתפו 16 חולים עם Obstructive Sleep Apnea-Hypopnea Syndrome בדרגה בינונית או חמורה (מדד Apnea-Hypopnea בתחילת המחקר עמד על 49), ותפקוד סיסטולי תקין של חדר שמאל, שעברו השתלת קוצב לב (Dual-Chamber Pacemaker).
לאחר 48 שעות, הנבדקים חולקו באקראי ל-AOP (קיצוב בקצב 15 פעימות לדקה מעל קצב הלב הספונטני הממוצע בלילה) או גיבוי קיצוב פרוזדורי (קיצוב בקצב לב פחות מ-40 פעימות בדקה). הקבוצה השניה החלה בטיפול n-CPAP ביום למחרת. לאחר חודש, שתי הקבוצות החליפו טיפולים והחוקרים עקבו אחריהם לחודש נוסף.
בדיקות שינה בוצעו בתחילת המחקר, בלילה הראשון לאחר החלוקה, בהחלפה, ובסיום המחקר.
מהתוצאות עולה כי בזמן AOP, לא נרשמו שינויים משמעותיים באף אחד מהמדדים הנשימתיים. השינוי במד Apnea-Hypopnea לאחר חודש אחד עם AOP היה 0.2+ (95% CI = 2.7- עד 2.3+, P=0.87). בניגוד לכך, בנוכחות n-CPAP נרשם שיפור משמעותי בכל המדדים לאחר חודש אחד (שינויים במדד Apnea-Hypopnea, 46.3-, 95% CI = 56.2- עד 36.5-, P<0.001).
לסיכום, טיפול n-CPAP יעיל מאוד לטיפול ב- Obstructive Sleep Apnea-Hypopnea Syndrome, בעוד ש-AOP חסר השפעה משמעותית.
N Engl J Med. 2005 Dec 15;353(24):2568-77.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!