באוכלוסיה המבוגרת נמצא קשר בין אנמיה ובין תוצאות גרועות כולל מוגבלות ותמותה. חשוב להבין את המנגנון המוביל לאנמיה בכדי לתכנן טוב יותר את אסטרטגיות הטיפול והמניעה. במחקר חדש בדקו את ההשערה לפיה ירידה בתפקוד הכלייתי בעקבות הגיל קשורה בשכיחות מוגברת של אנמיה וכי עליה זו מלווה בירידה צמודה ברמות Erythropoietin.
החוקרים אספו את הנתונים ממחקר InCHIANTI, שכלל נבדקים מעל גיל 65 מאיטליה. במחקר השתתפו 1,005 נבדקים ונאסף מידע מלא על רמות ההמוגלובין ואריתרופויאטין ומרקרים של תפקוד כלייתי.
מתוצאות המחקר עולה כי שכיחות אנמיה, כפי שהוגדרה לפי קריטריוני WHO (רמות המוגלובין מתחת ל-12g/dL בנשים ומתחת ל-13g/dL בגברים), עמדה על 12% ועלתה עם הגיל בשני המינים. לאחר תיקנון לגיל, מחלות, וערפלנים אחרים, רק במשתתפים עם Creatinine Clearance (CrCl) של 30ml/min או פחות מכך (פחות מ-0.5mL/s) היתה שכיחות גבוהה יותר של אנמיה, בהשוואה לנבדקים עם CrCl גבוה מ-90ml/min (מעל 1.5ml/s), כאשר P<0.01.
באופן דומה, בנבדקים עם CrCl של 30 mL/min ומטה (מתחת ל-0.5mL/s) נרשמו רמות נמוכות יותר באופן משמעותי של אריתרופויאטין אנדוגני, לאחר תיקנון להמוגלובין ולגיל.
לאחר שהוציאו מהמחקר נשים וגברים עם CrCl של 30mL/min ומטה ותיקנו לערפלנים, החוקרים מצאו מגמה לכיוון עליה בשכיחות אנמיה עם ירידה בתפקוד הכלייתי. עם זאת, הדבר לא הגיע לחשיבות סטטיסטית.
לסיכום, נמצא קשר בין ירידה חמורה בתפקוד הכלייתי, הקשורה בגיל, ובין ירידה בהפרשות אריתרופויאטין ואנמיה. עדיין לא ניתן לקבוע אם קיים קשר בין פגם מתון בתפקוד הכלייתי במבוגרים ובין עליה פרוגרסיבית בסיכון לאנמיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!