מחקר חדש מצביע על כך שחולים צעירים הסובלים ממחלות של החלק הפנימי של הרשתית ושל העצב האופטי נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מהפרעות שינה בהשוואה לחולים הסובלים ממחלות עיניים אחרות ולאנשים עם ראייה תקינה.
המחקר כלל 25 תלמידים בגילאים 12-20 שלמדו בבי”ס לעוורים ועוד 12 נוספים עם ראייה תקינה. קבוצת הנבדקים עם הראייה הלקויה חולקה לשתיים: כאלו שסובלים ממחלה של העצב האופטי וכאלו שאובדן הראייה לא היה קשור אצלם בעצב האופטי.
החוקרים בדקו במשך שבועיים את הפרעות השינה בקרב המשתתפים באמצעות מכשיר המודד תנועות (actigraph).
החוקרים מצאו שהנבדקים שסבלו ממחלה של העצב האופטי נמצאו בסיכון גבוה פי 20 לסבול מהפרעות בשינה מאשר קבוצת הנבדקים עם הראייה התקינה ופי 9 מאשר החולים עם ליקוי הראייה שלא קשור לעצב האופטי.
החולים עם הפגיעה בעצב האופטי סבלו בהשוואה לשאר הקבוצות מיותר קשיי הרדמות.
אף אחד מהמשתתפים לא קיבל סדציה, לא סבל מ-ADHD או קיבל טיפול סטימולנטי. לכן החוקרים העריכו שניתן לשייך את הפרעות השינה ישירות למחלה העינית.
החוקרים שיערו שהפגיעה בעצב האופטי מונעת מהחולה להתאים את השעון הפנימי שלו לעולם החיצוני על בסיס אור היום. הם הוסיפו שבמחקר קודם תוארו סוג נוסף של פוטורצפטורים מלבד הקנים והמדוכים אשר נקראים intrinsically photosensitive retinal ganglion cells (ipRG cells) ותפקידם דומה למד-האור במצלמה.
ה- ipRG עוזרים לסנכרן את יחס שינה/עירות, כיוון השעון הפנימי, מבקרים את תגובת האישון לאור ומסייעים בויסות שחרור הורמונים כגון מלטונין. בחיות גילו שהתאים הללו ממשיכים לפעול גם כשהחיה עיוורת אך לא כאשר יש פגיעה בגנגליונים או ב- ipRG.
ה- ipRG מרוכזים בראש העצב האופטי .
החוקרים סיכמו שממצאי המחקר מובילים למסקנה המפתיעה שהפגיעה העינית עלולה להיות גורם סיכון להפרעות שינה ושמצב העצב האופטי הוא גורם משמעותי בקביעת הסיכון הזה.
בעתיד מעונינים החוקרים לבדוק את ההשפעה של טיפול במלטונין על הפרעות השינה בחולים אלו ובינתיים החוקרים המליצו על כך שרופאים בכלל ורופאי עיניים בפרט ישאלו אנשים עם בעיות ראייה על שנתם.
Washington University School of Medicine
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!