רקע ומטרה
המחקר נועד לבדוק מהם גורמי הסיכון להופעת וזוספאזם כזה, כיצד הוא משפיע על סיכויי ההחלמה של המטופל, והאם מתן התרופה נימודיפין (Nimodipine) ישירות לעורק במהלך הפעולה עוזר לשפר את המצב.
שיטות: החוקרים ניתחו נתונים מרשם רפואי רב-מרכזי שכלל חולים שעברו צנתור מוח להסרת קריש (Thrombectomy). הם השוו בין חולים שפיתחו וזוספאזם במהלך הפעולה לכאלו שלא, ובחנו את הקשר בין מתן נימודיפין תוך־עורקי לבין השגת פתיחה מחדש של כלי הדם (Reperfusion) ותוצאים קליניים לאחר 90 יום.
ממצאים עיקריים:
- גורמים משפיעים: וזוספאזם נמצא שכיח יותר בקרב מטופלים צעירים, נשים, ובמקרים שבהם נדרשו מספר רב של מעברים עם מכשיר שליפת הקריש (Stent Retriever).
- השפעה על הפרוגנוזה: הופעת וזוספאזם במהלך הפעולה נמצאה קשורה לשיעורים נמוכים יותר של פתיחה מלאה של כלי הדם (TICI 3) ולירידה בסיכוי לתוצאה תפקודית טובה (עצמאות) כעבור שלושה חודשים.
- השפעת הנימודיפין: מתן נימודיפין תוך־עורקי במהלך הצנתור נמצא יעיל בהפחתת עוצמת הכיווץ ובשיפור זרימת הדם באזור הפגוע. מטופלים שקיבלו את התרופה הראו נטייה לתוצאות קליניות טובות יותר בהשוואה לאלו עם וזוספאזם שלא טופלו תרופתית במהלך הפעולה.
מסקנות: כיווץ כלי דם במהלך צנתור מוח אינו רק “ממצא רדיולוגי” חולף, אלא גורם שיכול להשפיע לרעה על הצלחת הטיפול בשבץ. זיהוי מוקדם של המטופלים בסיכון ומתן תרופתי ממוקד של נימודיפין עשויים לשפר את סיכויי הפתיחה של כלי הדם ואת ההחלמה הנוירולוגית של המטופל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!