טיפול אנדווסקולארי בחולים לאחר אירועים מוחיים לאחר כשלון טיפול תרומבוליטי ראשוני ב-tPA הביא, במרבית המקרים, לתוצאות טובות לאחר שלושה חודשים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-World Congress of Neurology.
מבין 23 חולים לאחר אירועים מוחיים במחקר פרוספקטיבי רב-מרכזי, 15 דורגו עם מדד Modified Rankin של 2 ומטה, כאשר נבחנו שלושה חודשים לאחר כשלון טיפול תרומבוליטי ולאחריו התערבות מכאנית להסרת הקריש.
רה-קנליזציה הושגה עם הסרת הקריש ב-20 חולים. שישה חולים הלכו לעולמם בתוך שלושה חודשים, ושני חולים אחרים שרדו עם מדד Modified Rankin של 3.
החוקרים הסבירו כי המחקר נמשך בימים אלו, וכי כאשר מספר מספק של חולים יטופלו בפרוטוקול המחקר, הם יערכו ניתוח סטטיסטיים נוספים של הממצאים.
מקומם של פרוצדורות אנדווסקולאריות בטיפול באירועים מוחיים איסכמיים היה שנוי במחלוקת, בעיקר לאור מחקר שפורסם מוקדם יותר השנה בכתב העת New England Journal of Medicine, בו באוכלוסיה הכללית של חולים עם אירועים מוחיים איסכמיים, הוספת תרומבקטומיה לתרומבוליזה תרופתית לא הביאה לשיפור התוצאות בהשוואה לתרומבוליזה בלבד.
במחקר הנוכחי החוקרים החלו בגיוס חולים באוגוסט 2011, לפני שפורסמו תוצאות מחקרים גדולים בנושא. חולים עם חסימה של עורק התרדמה הפנימי, בחלקו התוך-גולגולתי, או פרוקסימאלית ב-MCA (Middle Cerebral Artery), נכללו במחקר, כאשר tPA שניתן בתוך 4.5 שעות מהופעת האירוע המוחי לא הביא להשבת זרימת הדם. חולים אלו עברו תרומבקטומיה מכאנית באמצעות מערכת Solitiare FR.
החוקרים ערכו בדיקות MRI ו-MRA לאחר הפרוצדורות, וכן הערכת קליניות שלושה ושישה חודשים לאחר מכן.
25 חולים לקחו חלק במחקר (תשעה גברים), אך tPA לא בוצע בשני חולים. גיל החולים הממוצע עמד על 68 חולים, עם מדד NIHSS (NIH Stroke Scale) ממוצע של 15. הזמן הממוצע מהופעת האירוע המוחי ועד לתרומבוליזה עמד על 104 דקות והזמן הממוצע מהופעת התסמינים עד תרומבקטומיה עמד על 254 דקות.
עשרה חולים פיתחו דימומים תוך-מוחיים לאחר תרומבקטומיה, אך ללא החמרה קלינית. על-בסיס תוצאות בדיקת ה-CT, שישה מאירועים אלו סווגו בדרגה 2 לפי מדד ECASS וארבעה סווגו בדרגה 1.
שיעורי רה-קנליזציה של כ-80% היו דומים לאלו שתועדו במחקרי SWIFT ו-TREVO2, והתוצאות הטובות במחקר הנוכחי עלו ברבה על התוצאות באותם מחקרים (שניהם הצביעו על שיעורים שנעו סביב 40%).
החוקרים מצאו עוד כי שיעורי התמותה במחקר הנוכחי היו גבוהים יותר משיעורי התמותה במחקר SWIFT, אך נמוכים יותר משיעורי התמותה במחקר TREVO2.
החוקרים קוראים לנקוט משנה זהירות בפירוש תוצאות המחקר, לאור מספר המשתתפים המועט בשלב זה, אך מעידים כי מדובר במגמה חיובית עם שיעור סיבוכים מתקבל על הדעת.
WCN 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!