בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורית וטראומה בילדות חל שיפור משמעותי בתסמינים לאחר התערבות פסיכותרפית ותרופתית, ללא תלות בחומרת ההפרעה הפסיכיאטרית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Lancet Psychiatry.
החוקרים ביקשו לבחון אם בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורית, כולל צורות כרוניות של דיכאון, והיסטוריה של טראומה בילדות – תועדו תסמינים חמורים יותר טרם הטיפול, תוצאות פחות טובות לטיפול וסיכוי נמוך יותר ליהנות מתועלת של טיפול פעיל, בהשוואה לחולים עם דיכאון וללא טראומה בילדות.
לאחר חיפוש במאגרי PubMed, PsycINFO ו-Embase בין נובמבר 2013 ועד מרץ 2020, כמו גם מחקרים אקראיים ומבוקרים שזוהו ממספר מקורות, החוקרים זיהו 54 מחקרים מתאימים שנכללו במטה-אנליזה. מבין אלו, 29 מחקרים סיפקו נתונים אודות 6,830 משתתפים בגילאי 18-85 שנים.
התוצא העיקרי של המחקר היה השינוי בחומרת דיכאון מתחילת המחקר עד לתום שלב הטיפול הפעיל.
מהנתונים עולה כי 4,268 מבין 6,830 חולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי דיווחו על היסטוריה של טראומה בילדות. למרות דיכאון בדרגה חמורה יותר בתחילת המחקר (0.202, רווח בר-סמך 95% של 0.145-0.258), בחולים עם היסטוריה של טראומה בילדות תועלת לטיפול פעיל שהייתה דומה לזו שתוארה בחולים ללא היסטוריה של טראומה בילדות (הבדל של 0.016 בין הקבוצות, רווח בר-סמך 95% של 0.094- עד 0.125), ללא הבדל משמעותי בהשפעות טיפול פעיל בין אלו עם היסטוריה של טראומה בילדות ואלו ללא טראומה בילדות (0.605, רווח בר-סמך 95% של 0.294-0.916; 0.178, רווח בר-סמך 95% של 0.195- עד 0.552) עם שיעורי הפסקת טיפול דומים.
החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים לפי סוג הטראומה בילדות, מבנה המחקר, אבחנת דיכאון, השיטה להערכת טראומה בילדות, איכות המחקר, שנה, או סוג הטיפול או משכו.
לשיפור ההתערבויות והתוצאות בחולים עם טראומה בילדות, החוקרים קוראים להשלים מחקר מקיף לקביעת ההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול, תסמינים הנותרים לאחר טיפול ומנגנונים בהם טראומה בילדות עלולה להוביל להשפעות ארוכות טווח.
Lancet Psychiatry, 2022
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!