מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Surgeons ובמהלך כנס מטעם ה American College of Surgeons, עולה כי השימוש במוניטור עצבי במהלך ניתוחים לכריתת בלוטת התריס עשוי להביא לעליה בסיכון לשיתוק מיתרי הקול, התוצאה ההפוכה מהמצופה.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים באופן רטרוספקטיבי את הנתונים אודות כ-243,000 ניתוחים לכריתת בלוטת התריס שבוצעו בין השנים 2008-2011. הם מצאו כי השימוש במוניטור עצבי עלה בכל שנה, מ-2.6% מהניתוחים לכריתת בלוטת התריס בשנת 2008 ל-6.9% מהניתוחים בשנת 2011. במקביל, נרשמה עליה בשיעור מקרי שיתוק של מיתרי הקול, מ-0.9% ל-1.4% מהניתוחים.

החוקרים ביקשו לבחון את הנושא לעומק, מאחר והופתעו מהממצאים לפיהם חלה עליה בשיעור המקרים של שיתוק מיתרי הקול לצד עליה בשימוש במוניטור עצבי. הם מצאו כי השימוש במוניטורים אלו לווה בסיכון מוגבר לשיתוק מיתרי הקול בכל סוגי הניתוחים לכריתת בלוטת התריס, למעט ניתוח לכריתה מלאה של בלוטת התריס עם דיסקציה צווארית, כאשר במקרים אלו השימוש במוניטור עצבי לווה בסיכון מופחת לסיבוך האמור.

שיעור המקרים של שיתוק מיתרי הקול היה נמוך משמעותית בבתי חולים בהם המנתחים השתמשו במוניטור עצבי בלמעלה מ-50% מהניתוחים לכריתת בלוטת התריס, בהשוואה לאלו בהם מנתחים השתמשו במוניטורים אלו לעיתים רחוקות יותר (1.1% לעומת 1.6%, P=0.016).

בנוסף, השיעור הנמוך ביותר של שיתוק מיתרי הקול תועד בבתי חולים עם השיעורים הגבוהים ביותר של ניתוחים לכריתת בלוטת התריס, בין אם נעשה שימוש במוניטורים ובין אם לאו.

החוקרים מאמינים כי למוניטורים עצביים עדיין יש חשיבות רבה במקרים בהם בוצע ניתוח קודם או שניתן טיפול קרינתי שהובילו לשינוי המבנה האנטומי באזור. בניתוחים מורכבים מאוד, אין ספק כי למוניטורים אלו יש תועלת.

מתוך הכנס מטעם ה-American College of Surgeons

לידיעה במדסקייפ