במשך שנים קיימת מחלוקת בין מנתחים אודות הגישה העדיפה לטיפול בתסמונת תעלה קרפאלית, כאשר מצד אחד ניצבת אפשרות ניתוח פתוח, ומנגד, התערבות אנדוסקופיה. כעת, מספר חוקרים מאמינים כי הם מצאו פתרון לסוגיה כנגד גישה אנדוסקופיה.

ניתוח פתוח לשחרור תעלה קרפאלית תואר לראשונה בשנת 1933  וזכה בהדרגה לפופולאריות בעשורים הבאים, עד שהפך למדד הזהב לדה-קומפרסיה של התעלה הקרפאלית. בתקווה לצמצם סיבוכים חריגים משנית לניתוח פתוח, בשנת 1989 פותחה גישה אנדוסקופיה לשחרור תעלה קרפאלית.

מאז, חוקרים ניסו לקבוע אם הגישה החדשה עדיפה על הישנה. מחקרים אקראיים ומבוקרים רבים השוו את התוצאות בקבוצות חולים שונות.

מטה-אנליזה משנת 2015 שכללה 21 מחקרים דיווחה כי בחולים לאחר טיפול אנדוסקופי הודגמה הקלה דומה בתסמינים ובמדדי Boston Carpal Tunnel Questionnaire, אך החלימה מהירה טובה יותר של האחיזה וכוח צביטה. עם זאת, יתרונות אלו נעלמו לאחר שישה חודשים.

בקרב החולים שטופלו אנדוסקופי תועד סיכון נמוך במחצית לרגישות בצלקת, אך סיכון גבוה כמעט פי שלוש לפגיעה עצבית, בעיקר נוירו-פרקסיה זמנית. הסיכון לכאב וניתוח חוזר היה דומה עם שתי הפרוצדורות, אך החולים שטופלו אנדוסקופיה שבו לעבודה כתשעה ימים מוקדם יותר, בהשוואה לאלו שטופלו בגישה פתוחה.

החוקרים קבעו כי הפרוצדורה האנדוסקופיה עשויה להיות עדיפה בחולים בהם ישנה חשיבות לחזרה מוקדמת לעבודה ופעילויות אחרות.

המסקנות היו דומות בעקבות סקירת Cochrane Collaboration משנת 2014, כאשר לא זוהו הבדלים רבים כאשר בחנו את שחרור תעלה קרפאלית אידיוסינקראטית בלבד, או כאשר בחנו רק מחקרים בהם ניתוח אנדוסקופי בוצע ביד אחד וניתוח פתוח בוצע ביד השניה באותו חולה.

נראה כי החולים מעדיפים גישה אנדוסקופיה. במחקר אחר שכלל 30 חולים, כל אחד השלים ניתוח פתוח ביד אחת וניתוח אנדוסקופי ביד השניה, החוקרים מצאו כי 80% מהחולים העדיפו את הניתוח האנדוסקופי.  עם זאת, 94.9% מהחולים היו שבעי רצון מהגישה האנדוסקופיה, בהשוואה ל-90.3% מהחולים לאחר פרוצדורה פתוחה הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית. מדדי הכאב לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות.

למרות העניין של חולים בגישה האנדוסקופיה, החוקרים הפסיקו בסופו של דבר לגייס משתתפים למחקר בשל הבדלים בחומר ההרדמה שהיה בשימוש. הגישה האנדוסקופיה דורשת לרוב חסם כלי דם והחולים נדרשים לטשטוש תוך-ורידי או בלוק אזורי לטיפול בכאב משנית לחסם זה ולכן הניתוח מבוצע בבית חולים. מנגד, הפרוצדורה הפתוחה דורשת רק הרדמה מקומית וניתנת לביצוע במרפאה אמבולטורית.

מאחר ואין הבדלים בתוצאות הפרוצדורות, חוקרים בחנו גם את סוגיית עלות הטיפולים ומצאו כי הגישה האנדוסקופיה הייתה יקרה יותר מהגישה הפתוחה. הניתוח האנדוסקופי ארך 44.8 דקות, לעומת 40.5 דקות שנדרשו להשלמת הניתוח הפתוח הבדל שהיה מובהק סטטיסטית. נטל הרופאים ועלויות חדר ניתוח משנית לעליה במשך הפרוצדורה, בשילוב עם עלויות הציוד האנדוסקופי, היו אחראיים להבדלים אלו בעלויות.

לידיעה במדסקייפ