גורמים פסיכו סוציאליים עשויים לנבא כאב ממושך לאחר חבלה אורתופדית שאינה מסכנת-חיים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת מאי של The Journal of Pain.
לדברי החוקרים, לזיהוי מוקדם של חולים בסיכון לכאב ממושך חשיבות רבה . במחקר הנוכחי הם ביקשו להעריך את הקשר בין מגוון גורמים ביו-פסיכוסוציאליים ובין נוכחות כאב ממושך, חומרת הכאב וכאב המפריע לפעילויות שגרתיות במדגם של 168 משתתפים עם מגוון חבלות אורתופדיות שאינן מסכנות-חיים.
למחקר גויסו משתתפים מארבעה בתי חולים, שנותרו במעקב עד 6 חודשים לאחר הפציעה.
למעלה ממחצית מהמשתתפים (54%) דיווחו על כאב ממושך לאחר שישה חודשים, ומרביתם (78%) דיווחו על כאב שהפריעו לפעילויות שגרתיות. גורמים מנבאים בלתי-תלויים לתוצאות הכאב כללו דרגת כאב גבוהה בתחילה, ייחוס חיצוני לאחריות לפציעה ומצוקה פסיכולוגית.
מוגבלות בעבודה על-רקע כאב הינה גורם מנבא חשוב להחלמה ירודה, וחבלה במקום העבודה הינה גורם מנבא חשוב לחומרת הכאב. מאחר שחלק גדול מהגורמים הללו ניתנים לשינוי, על הרופאים להיות מודעים להם ולנקוט באמצעים המתאימים למניעת התפתחות כאב כרוני.
גורמים פסיכו סוציאליים מנבאים כאב ממושך, מוגבלות בעבודה על-רקע כאב ואת חומרת הכאב. ממצאים אלו עשויים לסייע לרופאים לקבוע את הצורך והתועלת הצפויה מגישות מותאמות אישית לטיפול בכאב.
מגבלות המחקר כוללות גודל מדגם קטן, העדר מדד להערכת השפעת האירוע או מספר אתרי הכאב והתבססות על מרכיב בודד בשאלון Short-Form Health Survey להערכת מוגבלות בעבודה על-רקע כאב.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!