מעורבות כף הרגל היא מאפיין חשוב של RA (Rheumatoid Arthritis). מרבית המחקרים האפידמיולוגים להערכת דלקת מפרקים של כף הרגל דיווחו על שינויים רדיולוגיים ותוצאות בדיקות גופניות. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לקבוע את השכיחות של תסמינים בכף הרגל, תדירות הערכת כף הרגל, הפיזור האנטומי, הזמינות של שירותי מומחים למחלות רגליים והתועלת של התערבויות אלו בהקלה על התסמינים.
585 השיבו על השאלות שהוצגו; 93.5% מהמשיבים דיווחו על כאבים בכך הרגל, 35.4% דיווחו כי כאבים בכף הרגל היו התסמין המייצג של המחלה. מרבית החולים (68.2%) דיווחו על כאב יומי בכך הרגל, בדרגת חומרה בינונית או חמורה. השכיחות הגבוהה ביותר של כאב בכף הרגל הייתה בחלק הקדמי ו/או בקרסול.
הגורמים המנבאים העיקריים לכאבים בכף הרגל כללו משך מחלה ארוך יותר (ממוצע של 13 לעומת 10.3 שנים, p=0.009), ערכי BMI גבוהים יותר (25.6 לעומת 24.1, p=0.001) ושכיחות תסמינים בכף הרגל של נוקשות ונימול (p<0.0001). לא תועד קשר מובהק עם גיל, מין והטיפול הנוכחי שניתן לחולים.
מרבית החולים (82%) דנו בתסמינים בכף הרגל עם הראומטולוג המטפל, ורק 64% נבדקו ע”י מומחה למחלות רגליים. שיעורי ההיענות לאמצעי יישור (Orthoses) עמדו על 55.8% ושיעורי ההיענות לשימוש בנעליים מומלצות עמדו על 29.5%.
למרות ההתקדמות המשמעותית בנושא ופיתוח גישות טיפול חדשות בחולי RA, כאבים בכף הרגל נותרו תסמין נפוץ ומגביל. ממצאי המחקר תומכים בצורך בגישה נרחבת יותר לטיפולים ספציפיים בכף הרגל, והתערבויות מוכחות לטיפול בחולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!