מחקר חדש שפורסם ב-NEJM וכלל מטופלים סינים עם חסימת עורק בזילארי הראה כי כריתת פקקת (תרומבקטומיה) אנדוסקולרית במהלך 12 השעות לאחר הופעת השבץ הובילה לתוצאות תפקודיות טובות יותר לעומת טיפול תרופתי מיטבי, זאת לאחר 90 יום מהטיפול הרפואי הטוב ביותר, עם זאת, הייתה קשורה לסיבוכים פרוצדורליים ודימום תוך מוחי.
עד כה, הנתונים מניסויים שחקרו את ההשפעות והסיכונים של כריתת פקקת אנדווסקולרית לטיפול בשבץ מוחי עקב חסימת עורק בזילרי היו מוגבלים. לכן, החוקרים תכננו מחקר רב-מרכזי, פרוספקטיבי, אקראי ומבוקר של כריתת פקקת אנדווסקולרית לחסימת עורק בזילארי ב-36 מרכזים בסין. המטופלים הוקצו, ביחס של 2:1, בתוך 12 שעות לאחר המועד המשוער של חסימת העורק הבזילארי לטיפול בכריתת פקקת אנדווסקולרית או טיפול רפואי מיטבי (קבוצת הביקורת). התוצא העיקרי היה מצב תפקודי טוב, שהוגדר כציון של 0 עד 3 בסולם Rankin המתוקן (טווח, 0 [ללא תסמינים] עד 6 [מוות]), לאחר 90 יום. התוצאים המשניים כללו ציון סולם Rankin של 0 עד 2, התפלגות על פני קטגוריות ציון סולם Rankin ואיכות חיים. בנוסף, תוצאי הבטיחות כללו דימום תוך גולגולתי סימפטומטי לאחר 24 עד 72 שעות, תמותה ב-90 יום וסיבוכים פרוצדורליים.
מתוך 507 החולים, 340 היו באוכלוסיית intention to treat, כאשר 226 חולקו לקבוצת כריתת הפקקת ו-114 לקבוצת הביקורת. נעשה שימוש בתרומבוליזה תוך ורידית ב-31% מהמטופלים בקבוצת כריתת הפקקת וב-34% מאלו בקבוצת הביקורת. מצב תפקודי טוב לאחר 90 יום התרחש ב-104 חולים (46%) בקבוצת כריתת הפקקת וב-26 (23%) בקבוצת הביקורת (aRR, 2.06; CI 95%, 1.46 עד 2.91, P< 0.001). יש לציין כי דימום תוך גולגולתי סימפטומטי התרחש ב-12 חולים (5%) בקבוצת כריתת הפקקת ובאף אחד בקבוצת הביקורת. התוצאים הקליניים וההדמיתיים המשניים היו לרוב דומים לתוצא הראשוני. התמותה לאחר 90 ימים הייתה 37% בקבוצת כריתת הפקקת ו-55% בקבוצת הביקורת (aRR, 0.66; 95%0.52 CI עד 0.82). בנוסף, סיבוכים פרוצדורליים התרחשו ב-14% מהמטופלים בקבוצת כריתת הפקקת, כולל מוות אחד עקב ניקוב עורקי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!