קצב הלב במהלך השלב האקוטי של אירוע מוחי איסכמי הינו מנבא של אירועים קליניים מג’וריים כאשר הקפדה על קצב לב אופטימאלי עשויה לשמש יעד טיפול למניעת אירועים קרדיווסקולאריים עתידיים, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American Heart Association.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין מחקרים רבים להערכת ההשפעה של קצב הלב על התוצאות לאחר אירוע מוחי. כעת הם ביקשו להבין טוב יותר אם קצב הלב בשלב האקוטי של אירוע מוחי איסכמי מנבא אירועים קליניים מג’וריים, לזהות את מדד קצב הלב הטוב ביותר לחיזוי הסיכון לתחלואה ולקבוע את סף קצב הלב המנבא אירועים קליניים.
מדגם המחקר כלל 8,031 חולים עם אירוע מוחי איסכמי חד שאושפזו בתוך 48 שעות מהופעת תסמיני אירוע מוחי. קצבי לב בין היום הרביעי והשביעי לאחר הופעת אירוע מוחי תועדו והחוקרים בחנו את מדדי קצב הלב, כולל קצב לב ממוצע, ממוצע משוקלל-זמן, קצב לב מקסימאלי וקצב לב מינימאלי.
התוצא העיקרי היה משלב של אירוע מוחי חוזר, אוטם לבבי ותמותה עד שנה לאחר הופעת אירוע מוחי.
מהנתונים עלה קשר בין כל מדדי קצב הלב ובין התוצא העיקרי (p<0.001), כאשר לקצב הלב המקסימאלי היה הערך המנבא הגבוה ביותר.
נקודת הסף המשוערת לתוצא העיקרי עמדה על 81 פעימות לדקה בהערכת קצב הלב הממוצע ועל 100 פעימות לדקה הערכת קצב הלב המקסימאלי. בחולים עם קצב לב מעל לנקודות סף אלו תועד סיכון מוגבר לתוצא העיקרי (יחס סיכון מתוקן של 1.80, רווח בר-סמך 95% של 1.57-2.06) לקצב לב מקסימאלי ו-1.65 (רווח בר-סמך 95% של 1.45-1.89) לקצב לב ממוצע.
ממצאי המחקר מעידים על החשיבות האפשרית של מדדי קצב הלב בשלב האקוטי של אירוע מוחי איסכמי בניבוי הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים בעתיד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!