בהמשך לדיווח על מחקר זה מה-JAMA עליו דיווחנו לאחרונה תועלת משמעותית בשימוש ב-tPA אחרי תרומבקטומיה בשבץ (JAMA & International Stroke Conference)
ביקשנו מפרופ’ נתן בורנשטיין, יו"ר החברה הישראלית לשבץ מוח, להציג בפנינו את עיקרי המחקר וההשלכות העולות ממנו.
הסרטון זמין למשתמשים רשומים
מחקר זה בדק כיצד העיתוי המדויק של תחילת הטיפול (מרגע הופעת התסמינים) משפיע על היעילות במניעת שבץ חוזר ועל הסיכון לדימומים
המחקר הנוכחי נועד לבחון מהי האסטרטגיה הטיפולית היעילה ביותר עבור חולים אלו: האם להמשיך עם אספירין, לעבור לנוגד טסיות אחר (כמו קלופידוגרל), או להוסיף תרופה נוספת לטיפול משולב (DAPT)?
הטיפול בשבץ איסכמי עם ליבת שבץ גדולה (Large Ischemic Core) מעורר דיון רב בשנים האחרונות. המחקר בחן כיצד נוכחות של “אי התאמה” (Mismatch) – כלומר פער בין אזור המוח שכבר ניזוק באופן בלתי הפיך לבין אזור המוח שעדיין ניתן להצלה (Penumbra) – משפיעה על סיכויי ההחלמה של המטופל לאחר צנתור מוח, והאם חשיבות הפער הזה משתנה ככל שחולף הזמן מתחילת התסמינים
טיפול תרומבוליטי תוך־ורידי (IVT) הוא טיפול מציל חיים ומפחית נכות בשבץ איסכמי, אך הוא תלוי בזמן ומוגבל על ידי קריטריונים נוקשים של התוויות נגד
במהלך צנתור מוח (טיפול אנדו־ווסקולרי) לשליפת קריש דם בשבץ איסכמי חריף, לעיתים מתרחש כיווץ של כלי הדם (Vasospasm) כתוצאה מהמניפולציה המכנית של הצנתר והמכשור
המאמר סוקר את העדכונים האחרונים ואת הגישות הטיפוליות המוכחות למניעת אירוע מוחי חוזר אצל מטופלים שכבר חוו שבץ איסכמי או אירוע מוחי חולף (TIA)
לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!