במאמר שפורסם בכתב העת JAMA (The Journal of the American Medical Association) מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים עם דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה, נסיגה של ערכי INR אל מתחת ל-1.3 בתוך ארבע שעות והורדת לחץ דם אל מתחת ל-160 מ”מ כספית בתוך ארבע שעות לוו בשיעורים נמוכים יותר של התפשטות ההמטומה והשבת הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים לווה בסיכון נמוך יותר לאירועים איסכמיים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אעפ”י שחלה עליה בשכיחות הטיפול הפומי בנוגדי-קרישה, אין נתונים מספקים בנוגע לגישת הטיפול במקרים של דימום תוך-מוחי על-רקע נוגדי-קרישה. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את הקשר בין ביטול פעילות נוגדי-קרישה ולחץ הדם עם גדילה של ההמטומה וההשפעות של חידוש הטיפול הפומי בנוגדי-קרישה.
מדובר במחקר רטרוספקטיבי שכלל נתונים מ-19 מרכזי טיפול שלישוני בגרמניה (2006-2012), כולל 1,176 חולים עם נתונים זמינים להערכת התוצאות התפקודיות בטווח הארוך, 853 מהם היו זמינים להערכת התפשטות המטומה ו-719 היו זמינים להערכת חידוש טיפול פומי בנוגדי-קרישה.
החוקרים בחנו את שכיחות גדילה של ההמטומה בהקשר לערכי INR ולחץ דם וכן בחנו את ההשפעה של חידוש טיפול נוגד-קרישה פומי על אירועים איסכמיים והמורגיים.
ב-36% מהחולים (307 מבין 853 חולים) תועדה עליה בגודל ההמטומה. מהנתונים עולה קשר בין שיעור נמוך יותר של התפשטות ההמטומה ובין נסיגת רמות INR לערכים מתחת ל-1.3 בתוך ארבע שעות מהאשפוז (19.8% עם ערכי INR של 1.3 ומעלה לעומת 41.5%, P<0.001) ולחץ דם סיסטולי נמוך מ-160 מ”מ כספית לאחר ארבע שעות (33.1% לעומת 52.4%, p<0.001). השילוב של נסיגת INR לערכים נמוכים מ-1.3 בתוך ארבע שעות עם לחץ דם סיסטולי נמוך מ-160 מ”מ כספית לאחר ארבע שעות לווה בשיעורים נמוכים יותר של התפשטות ההמטומה (18.1% לעומת 44.2%, יחס סיכויים של 0.28, p<0.001) ושיעורים נמוכים יותר של תמותה באשפוז (13.5% לעומת 20.7%, יחס סיכויים של 0.60, p=0.03).
הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים חודש ב-23.9% חולים ששרדו (172 מבין 719 שורדים). חידוש הטיפול לוותה בשיעור סיבוכים איסכמיים נמוך יותר (5.2% עם חידוש הטיפול לעומת 15% ללא חידוש הטיפול, p<0.001) וללא הבדל מובהק בסיבוכי דמם (8.1% לעומת 6.6%, p=0.48).
מניתוח הנתונים בחולים עם פרפור פרוזדורים עלה כי חידוש הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים לווה ביחס סיכון של 0.258 לתמותה בטווח הארוך. התוצאות התפקודיות בטווח הארוך לא היו טובות ב-72.6% מהחולים (786 מבין 1,083 חולים).
ממצאי המחקר תומכים בהשלמת מחקרים נוספים בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!