במאמר שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים כי ממחקר חדש עולות עדויות נוספות לקשר בין זיהום בהרפס זוסטר ובין סיכון מוגבר לאירועים מוחיים ואוטמים לבביים
מהנתונים עולה כי הרפס זוסטר הינו גורם סיכון בלתי-תלוי לאירועים איסכמיים חולפים ואוטמים לבביים בכל המבוגרים עד 24 שנים לאחר אירוע אקוטי, וגם לאירועים מוחיים, אם כי רק בקרב חולים בהם הזיהום אירע לפני גיל ארבעים.
לדברי החוקרים, אירוע מוחי ואירוע איסכמי חולף הינם סיבוכים של זיהום אקוטי בהרפס זוסטר. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את הזיהום כגורם סיכון למחלות צרברווסקולאריות (אירוע מוחי ואירוע איסכמי חולף) ואוטמים לבביים במדגם אוכלוסיה מבריטניה.
המדגם הרטרוספקטיבי כלל כ-106,000 מקרים של הרפס זוסטר וכ-213,000 ביקורות תואמות בגיל ומין, ממאגר נתוני THIN (The Health Improvement Network). ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכונים לאירועים מוחיים, אירועים איסכמיים חולפים ואוטמים לבביים בקבוצת המקרים והביקורות, תוך תקנון לגורמי סיכון למחלות כלי דם, כולל מדד מסת גוף של מעל 30 ק”ג למטר בריבוע, עישון, רמות כולסטרול בדם, יתר לחץ דם, סוכרת, מחלת לב איסכמית, פרפור פרוזדורים, צליעה לסירוגין, היצרות עורקי תרדמה ומחלת מסתמים, במשך עד 24 שנים לאחר הופעת הרפס זוסטר.
מהתוצאות עולה כי גורמי סיכון למחלות כלי דם היו נפוצים הרבה יותר בקבוצת המקרים, בהשוואה לביקורות. יחס הסיכון המתוקן לאירוע איסכמי חולף ואוטם לבבי, אך לא אירוע מוחי, היה גבוה יותר בכל החולים עם זיהום בהרפס זוסטר (1.15 ו-1.10, בהתאמה). עם זאת, אירועים מוחיים, אירוע איסכמי חולף ואוטמים לבביים היו נפוצים יותר בקבוצת המקרים בהם הזיהום אירע לפני גיל ארבעים (יחס סיכון מתוקן של 2.42, 1.49 ו-1.74, בהתאמה).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי הרפס זוסטר הינו גורם סיכון בלתי-תלוי למחלות כלי דם באוכלוסיית בריטניה, בעיקר לאירועים מוחיים, אירועים איסכמיים חולפים ואוטמים לבביים בחולים שאובחנו עם הזיהום לפני גיל ארבעים. בחולים מבוגרים יותר, הערכה טובה יותר של גורמי הסיכון למחלות כלי דם והתערבויות מוקדמות יותר עשויות לעמוד בבסיס הירידה בסיכון לאירועים מוחיים לאחר הזיהום.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!