במחקר המתפרסם ב-NEJM (בנוסף למחקר המדווח אצלנו – כאן) נבדקה היעילות של הורדת הומוציסטאין באמצעות טיפול בויטמיני B כמניעה שניונית במטופלים אשר עברו אוטם חריף של שריר הלב. ע”פ החוקרים, הטיפול בויטמיני B לא הפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים חוזרים.
המחקר שנקרא NORVIT (ר”ת של Norwegian Vitamin ) כלל 3,749 מטופלים אשר עברו אוטם חריף של שריר הלב במהלך 7 השנים הקודמות לתחילת המחקר. המטופלים חולקו באופן אקראי בין 4 אסטרטגיות טיפול יומי שכלל :
א. 0.8 מ”ג של חומצה פולית, 0.4 מ”ג של ויטמין B12 ,ו-40 מ”ג של ויטמין B6 .
ב. 0.8 מ”ג חומצה פולית, 0.4 מ”ג ויטמין B12
ג. 40 מ”ג של ויטמין B6
ד. פלציבו
נקודת הקצה המרכזית הייתה שילוב של אירועי אוטם שריר הלב, שבץ, ומוות פתאומי על רקע מחלת לב כלילית.
להלן עיקרי התוצאות שהתקבלו:
- רמת ההומוציסטאין בקבוצה ב’ פחתה ב-27% אך הטיפול לא השפיע על נקודת הקצה המרכזית. בהשוואה לפלציבו הסיכון היחסי של קבוצה זו היה 1.08, ללא מובהקות סטטיסטית.
- טיפול בויטמין B6 לא היה קשור לשיפור כלשהו בנקודת הקצה המרכזית (סיכון יחסי של 1.14 , ללא מובהקות)
- בקבוצה א’ (חומצה פולית+B6 + B12 ) הייתה נטייה ל…עלייה בסיכון לנקודת הקצה המרכזית, עם סיכון יחסי של 1.22 , מובהק סטטיסטי – p=0.05 .
החוקרים מסכמים גם כאן שקיים סיכון לפגיעה במטופלים המשתמשים במישלב של ויטמיני B ושטיפול כזה לכן אינו מומלץ.
בהתייחס למחקר הנוסף שפורסם ב-NEJM , גם שם הגיעו החוקרים למסקנה שהמישלב של חומצה פולית, וויטמינים B6 ו-B12 לא הפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים מרכזיים במטופלים עם מחלות וסקולריות ידועות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!