פרוטוקול חדש של אימונותרפיה מזורזת בחולים הסובלים מאלרגיות מרובות נמצא בטוח ויעיל מאוד- כך עולה ממחקר שהוצג בכינוס השנתי ה-52 של ה-American College of Allergy, Asthma, and Immunology.

מתוך 1865 חולים, 2% חוו תגובות סיסטמיות קלות כמו כאב ראש, סחרחורת או בחילה. חולה אחד בלבד פיתח אנפילקסיס במהלך היומיים של תהליך הדה-סנסיטיזציה המהירה.

התגלית עשויה להוות בשורה טובה לאלפים הסובלים מאלרגיות, העוברים באופן רגיל 6 עד 12 חודשים של זריקות שבועיות עד למינון האחזקה. לעיתים הטיפול עלול להימשך אף זמן ארוך יותר עד שחשים הקלה משמעותית בסימפטומים.

מרכיבים חשובים בפרוטוקול הנחקר כוללים פרה-מדיקציה למניעת אנפילקסיס ושילוב הגישה המזורזת במטרה לקצר את השלב עד למינון האחזקה לפני המעבר לשיטת הטיפול הקונבנציונלית.

לדברי החוקרים, מטרתם הייתה להפוך את ההליך המזורז לבטוח, ונתוני המחקר אכן מראים פרופיל בטיחות דומה לזה של האימונותרפיה הקונבנציונלית. לטענתם, פרה-מדיקציה היא פקטור מכריע לתוצאה הטובה שהושגה מבחינת הבטיחות.

גיל החולים נע בין 1.7 ל-77 שנים, וכולם היו חיוביים לתבחיני אלרגיה עונתיים או רב-שנתיים. מתוכם, 97% סבלו מנזלת אלרגית, 53% מאסתמה, ו-48% סבלו מסינוסיטיס כרונית. תערובות תמצית מותאמות אישית הוכנו לכל חולה, כאשר רוב החולים היו זקוקים לטיפול רב-אלרגני.

לפני התחלת האימונותרפיה, כל חולה טופל במשך 72 שעות באחד מהבאים: 1) פרדניזון (60 מ”ג ליום במבוגר, 2 מ”ג לק”ג ליום בילד) ואנטיהיסטמין H1, cetirizine, fexofenadine, או loratidine, או 2) פרדניזון (באותו מינון), אנטגוניסטים ל- H1 ואנטגוניסטים ל- H2, כולל ranitidine, famotidine או cimetidine.

פרה-מדיקציה ספציפית

בהתבסס על נתונים נוכחיים ואחרים, סוברים החוקרים כי 72 שעות של פרה-מדיקציה הן המינימום למניעת תגובות סיסטמיות.

במסגרת אימונותרפיה מזורזת, כל חולה קיבל סך הכל 8 זריקות במשך שעה ו-45 דקות, ו-30 דקות של השגחה לאחר מכן.

הטיפול הסתיים במהילה של 1 מתחת לרמת האחזקה של כל חולה. כתוצאה מכך, החולים המשיכו לקבל מינונים גבוהים יותר תוך התחלה מחדש של לוח הזמנים הקונבנציונלי של זריקות שבועיות למשך 6-8 שבועות. כל החולים נתבקשו לחזור לזריקת המעקב הראשונה תוך 7 ימים מסיום הטיפול המזורז.

לדברי החוקרים, מדובר בפקטור חשוב נוסף. כאשר חולים לא מקבלים את הזריקה הבאה תוך שבוע, הם נוטים לסבול יותר מתגובות סיסטמיות. לכן חשוב לוודא שהחולים ייענו לכך בטרם מתחילים את הטיפול.

על-אף שתוצאות משלב מינון האחזקה לא נכללו בנתוני המחקר, החוקרים מדווחים, כי תגובות סיסטמיות נוספות התרחשו, אך באופן כללי הן היו קלות והשפיעו על פחות מ-5% מהחולים.

שאלות בטיחות

הבטיחות, בעיקר בנוגע לסיכון לאנפילקסיס, הייתה בסימן שאלה כאשר זה הגיע לשימוש נרחב באימונותרפיה מזורזת, ורופאים רבים אינם נלהבים להשתמש בה.

יש המעוניינים לראות את נתוני הבטיחות במינונים הגבוהים יותר. לדבריהם, זה מפתה למצוא שיטה בטוחה שיכולה להשיג את אותן תוצאות בטיפול קצר יותר, אך עדיין אין ערבות נגד תגובות סיסטמיות.

בנוסף, החולים במחקר הנוכחי טופלו ע”י מומחים לאלרגיה שהתנסו בדה-סנסיטיזציה מזורזת, שהוכנו להתמודד עם אנפילקסיס, ונעזרו בצוות מאומן היטב. אף רופא כללי לא יכול להתחרות בכך.

לידיעה במדסקייפ