במאמר דעה שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases דנים מומחים בהתייחסות והטיפול במקרים עמידים או קשים לטיפול של דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis). למרות התקדמות בהבנת הפתוגנזה של המחלה ופיתוח אמצעי טיפול חדשים, עדיין חלק לא מבוטל מהחולים עמידים לטיפולים הטובים ביותר כיום.
ממחקרים בנושא עולה כי כ-20% מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית יתקדמו לתכשיר שלישי ממשפחת Biological Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs, כאשר שיעור קטן יותר לא יגיב לתכשיר נוסף ממשפחה זו.
במאמרם מציעים המומחים מחקרים ודיונים וכן ציינו מספר מאפיינים מרכזיים להגדרת דלקת מפרקים שגרונית עמידה לטיפול:
· עמידות למספר טיפולים תרופתיים עם מבנה ומנגנוני פעולה שונים.
· כישלון של לפחות תכשיר אחד כנגד ציטוקינים (מעכב Tumor Necrosis Factor ו/או Interleukin-6) ותכשיר ביולוגי אחד ממשפחת Biologic Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs (חסימת גירוי תאי T או הפחתת תאי B).
· עמידות אינטרינזית דלקת פרסיסטנטית, העדר נוגדנים כנגד התרופה (עם/בלי נזק משני).
· עמידות פרמקוקינטית דלקת פרסיסטנטית ללא נוגדנים כנגד התרופה.
· עמידות שגויה: העדר דלקת; גורמים אחרים (ביומכאניים ו/או ניווניים).
על-בסיס משתנים אלו, חולים עם דלקת מפרקים שגרונית עמידה לטיפול יוגדרו באופן הבא:
(1) עמידות אינטרינזית
(2) עמידות פרמקוקינטית (עם נוגדנים כנגד תרופה)
(3) עמידות חיובית-שגויה (ללא דלקת, ללא נוגדנים כנגד תרופה) ולכן יש גורמים אחרים להעדר התגובה לטיפול התרופתי.
Ann Rheum Dis. 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!