במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Clinical Psychiatry מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בזריקה בתכשירים אנטי-פסיכוטיים ארוכי-טווח (Long-Acting Injectable, או LAI), בפרט תכשירים מדור שני, מלווה בירידה גדולה יותר בשיעור האשפוזים החוזרים לאחר 30, 60 ו-90 ימים, בהשוואה לטיפול פומי בתרופות אנטי-פסיכוטיות במבוגרים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג I.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל נתונים אודות למעלה מ-98,000 מבוגרים בארצות הברית שאושפזו עם הפרעה דו-קוטבית מסוג 1 בין 2020 ו-2023. כ-78% מהמשתתפים קיבלו טיפול אנטי-פסיכוטי פומי ביום השחרור או יום קודם לכן ו-2% קיבלו טיפול בזריקות ארוכות-טווח במהלך האשפוז. יתר המשתתפים קיבלו טיפול במייצבי מצב רוח או שלא קיבלו אף אחת מהתרופות הללו.

החוקרים התאימו בין חולים שטופלו בזריקות ארוכות-טווח ודור שני זריקות ארוכות-טווח עם חולים שקיבלו טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות פומיות (50% נשים; גיל ממוצע של 36-38 שנים).

התוצאים העיקריים כללו את שיעור האשפוזים החוזרים מכל-סיבה ואשפוזים על-רקע הפרעה דו-קוטבית מסוג I בתוך 30 ימים, 60 ימים ו-90 ימים לאחר האשפוז הראשוני וכן את הסיכון לאשפוזים חוזרים.  עוד נבחנו שיעורי ההקפדה על טיפול תרופתי לעומת החלפת טיפול בעת האשפוז החוזר הראשון ושיעורי אשפוזים חוזרים.

שיעור האשפוזים החוזרים על-רקע הפרעה דו-קוטבית מסוג I היה נמוך יותר משמעותית בקרב חולים תחת טיפול בזריקות ארוכות-טווח בהשוואה לחולים תחת טיפול פומי בתוך 30 ימים (4% לעומת 5%, p=0.03) ובתוך 60 ימים (6% לעומת 7%, p=0.03) והשיעורים בקרב מטופלים בזריקות ארוכות-טווח מדור שני היו נמוכים יותר לאחר 30 ימים (4% לעומת 5%, P=0.01), 60 ימים (5% לעומת 7.5%, p=0.008) ו-90 ימים (7% לעומת 9%, p=0.015).

בקרב מטופלים בזריקות ארוכות-טווח תועד סיכון נמוך לאשפוזים חוזרים על-רקע הפרעה דו-קוטבית מסוג I, בהשוואה למטופלים בתכשירים אנטי-פסיכוטיים פומיים בתוך 30 ימים (יחס סיכון של 0.78, p=0.03) ו-60 ימים (יחס סיכון של 0.82, p=0.03), בעוד שטיפול בזריקות ארוכות טווח מדור שני לאחר 30 ימים (יחס סיכון של 0.65, p=0.01), 60 ימים (יחס סיכון של 0.69, P=0.009) ו-90 ימים (יחס סיכון של 0.74, p=0.02).

באשר לאשפוזים חוזרים מכל-סיבה, בקרב מטופלים בזריקות ארוכות-טווח מדור שני תועד סיכון נמוך יותר לעומת מטופלים בתכשירים פומיים לאחר 60 ימים (יחס סיכון של 0.80, p=0.04) ולאחר 90 ימים (יחס סיכון של 0.81, p=0.02), אך ההבדלים בכלל קבוצת המטופלים בזריקות ארוכות-טווח לא היו מובהקים סטטיסטית.

בקרב חולים ששוחררו עם טיפול פומי, 84-86% המשיכו את הטיפול הפומי בעת האשפוז החוזר. מנגד, רק 39-41% מהחולים שטופלו בזריקות ארוכות-טווח ו-35-37% מאלו תחת טיפול בדור שני של זריקות ארוכות-טווח המשיכו בטיפול בזריקות בתוך 30-90 ימים מהאשפוז החוזר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את התועלת האפשרית של זריקות ארוכות טווח בהפחתת העומס על מערכת הבריאות והפוטנציאל של טיפולים אלו לשפר את הטיפול בחולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג I.

J Clin Psychiatry, March 2, 2026

לידיעה במדסקייפ