מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Cancer עולה כי אבחנה של הפרעות נפשיות במהלך 12 החודשים הראשונים לאחר אבחנת מחלה ממארת מלווה בעלייה של למעלה מ-50% בסיכון לתמותה מכל סיבה במהלך עד שלוש שנים מאבחנת המחלה הממארת.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אבחנה של מחלה ממארת מובילה לעיתים קרובות למצוקה פסיכולוגית ולהתפתחות הפרעות נפשיות חדשות, אשר עשויות להוביל לעלייה בתחלואה ובתמותה. מחקרים קודמים הדגישו את ההשפעות השליליות של הפרעות נפשיות חדשות על ניהול המחלה ועל הישרדות המטופלים, אך היו מוגבלים בשל מדגמים קטנים או הסתמכות על דיווח עצמי של תסמינים.

החוקרים ניתחו נתונים מתיקים רפואיים אלקטרוניים ממאגרים רפואיים מאוניברסיטת קליפורניה וכללו 371,897  מטופלים (גיל ממוצע 62.1 שנים) עם אבחנה חדשה של ממאירות בין ינואר 2013 לינואר 2023, ללא תיעוד של הפרעה נפשית לפני האבחנה. הפרעות נפשיות מוקדמות הוגדרו כהפרעות פסיכוטיות, הפרעות מצב רוח או הפרעות חרדה שאובחנו בתוך 12 חודשים מאבחנת המחלה הממארת. בנוסף, נבחנה התחלת טיפול בתרופה פסיכוטרופית חדשה במהלך 12 חודשים.

התוצא העיקרי היה תמותה מכל סיבה.

מהנתונים עולה כי 39,687 מטופלים (10.6%) פיתחו הפרעה נפשית חדשה בתוך 12 חודשים מאבחון ממאירות. הסבירות לאבחנת הפרעה נפשית חדשה עלתה כבר שלושה חודשים לפני אבחנת ממאירות והגיעה לשיא במהלך ששת החודשים הראשונים לאחר האבחנה. ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר כללו הפרעת חרדה מוכללת (43.0%), דיכאון מג’ורי (35.5%) והפרעת הסתגלות (10.5%).

מניתוח הנתונים עולה כי אבחנה מוקדמת של הפרעות פסיכיאטריות לוותה בעליה בסיכון לתמותה מכל-סיבה במהלך 12-35 החודשים הראשונים לאחר אבחנת ממאירות (יחס סיכון של 1.51, רווח בר-סמך 95% של 1.47-1.56). הקשר הנ”ל נחלש מעט עם הזמן, כאשר לאחר 36-59 חודשים תועד יחס סיכון של 1.17 (רווח בר-סמך 95% של 1.11-1.24) ולאחר 60-120 חודשים יחס הסיכון עמד על 0.95 (רווח בר-סמך 95% של 0.89-1.01).

מבין המטופלים עם הפרעות נפשיות מוקדמות, 13,904 (35.0%) קיבלו מרשם חדש לפחות לתרופה פסיכוטרופית אחת, כאשר משפחת התרופות הנפוצה בשימוש הייתה בנזודיאזפינים (24.6% מכלל החולים).

בקרב מטופלים עם הפרעה פסיכיאטרית מוקדמת שקיבלו טיפול פסיכוטרופי, הסיכון לתמותה מכל סיבה היה הגבוה ביותר במהלך 12-35 החודשים הראשונים לאחר האבחנה (יחס סיכון של 2.67, רווח בר-סמך 95% של 2.52-2.83) עם ירידה של הסיכון עם הזמן, כאשר יחס הסיכון עמד על 1.25 (רווח בר-סמך 95% של 1.07-1.46) לאחר 36-59 חודשים ול-1.01 (רווח בר-סמך 95% של 0.82-1.25) לאחר 60-120 חודשים מהאבחנה.

הסבירות להופעת הפרעה פסיכיאטרית מוקדמת השתנתה לפי סוג הממאירות והייתה גבוהה יותר בגידולים עם פרוגנוזה גרועה יותר. לדוגמה, בקרב מטופלים עם סרטן הלבלב תועד סיכון גבוה יותר מפי שלושה לאבחנה מוקדמת של הפרעה פסיכיאטרית (יחס סיכויים של 3.2, רווח בר-סמך 95% של 2.98-3.46), בהשוואה לחולים עם סרטן ערמונית.

החוקרים מסכמים וכותבים כי במטופלים עם ממאירות המפתחים הפרעה פסיכיאטרית ומקבלים טיפול בתרופות פסיכוטרופיות לאחר האבחנה קיים סיכון מוגבר לתמותה מכל סיבה. ממצאים אלה מחזקים את ההמלצות הקיימות לביצוע סקר מוקדם למצוקה נפשית ולטיפול מתאים בהפרעות נפשיות לאחר אבחנת מחלה ממארת.

Cancer, Feb 2026

לידיעה במדסקייפ