דפוסים ייחודיים של פעילות מוחית בתרשים EEG (Electroencephalography) עשויים לנבא תגובה לטיפולים לא-תרופתיים המכוונים כנגד כאב כרוני, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו במהלך כנס ה-American Pain Society.

במסגרת המחקר חולקו באקראי חולים עם כאב כרוני לארבעה שבועות טיפול אחד מבין ארבע האפשרויות הבאות:

·       הדרכת כאב שכללה חינוך החולים אודות אופן פעילות כאב (42 חולים).

·       טיפול קוגניטיבי שהתמקד בסיוע למטופלים לזהות ולהפחית מחשבות שליליות (44 חולים).

·       היפנוזה שהתמקדה בהפחתת כאב (43 חולים).

·       טיפול קוגניטיבי היפנוטי, שכלל הצעות היפנוטיות לשינוי מחשבות אודות משמעות הכאב (44 חולים).

בדיקות EEG נערכו כחלק מניתוח נלווה ומצאו כי רמות גבוהות יותר של פעילות אלפא נקשרו עם תגובה מוגברת לטיפול קוגניטיבי היפנוטי ותגובה מופחתת לטיפול קוגניטיבי. ההפתעה הגדולה של המחקר הייתה ההבדל בפעילות אלפא באלו עם פעילות אלפא מוגברת תועדו סיכויים גבוהים יותר לתגובה לטיפול קוגניטיבי היפנוטי וסיכוי נמוך יותר לתגובה לטיפול קוגניטיבי.

דפוסי פעילות מוחית אחרת כללו פעילות דלתא, הדומיננטית בזמן שינה עמוקה; תיטא, שבלטה בעת הירדמות או קשב ממוקד; וביתא/גאמא, שהעידה על עיבוד מוחי/חשיבה אינטנסיבית.

החוקרים בחנו גם את התגובה להיפנוזה, על-בסיס מדד Stanford Clinical Hypnotizability Scale, שהעידה על קשר בין מדדי נטיה להיפנוזה גבוהים יותר ובין סיכויי תגובה גבוהים יותר לטיפול קוגניטיבי. עם זאת, מדדים אלו נקשרו גם עם תגובה טובה יותר להתערבות הדרכת כאב.

מכאן עולה כי בחולים הנוטים יותר להגיב להיפנוזה, רופאים עשויים לבחור באפשרויות אחרות שאינן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, חולים אלו עשויים להגיב יותר להדרכה בנושא כאב.

באשר למדדי EEG, החוקרים שיערו כי רמות גבוהות יותר של פעילות תיטא ילוו בתגובה טובה יותר להיפנוזה. עם זאת, שיפור על-רקע פעילות תיטא מוגברת היה מוגבל לדיכאון, ללא השפעות על עוצמת הכאב. גלי תיטא עשויים להצביע על שיפור דיכאון עם היפנוזה, אך עשויים שלא להשפיע על תפישת הכאב.

בסיכומו של דבר, החוקרים סבורים כי ממצאי המחקר עשויים לסייע בהנחיית רופאים בבחירת גישת הטיפול היעילה ביותר.

מתוך כנס ה-APS

לידיעה במדסקייפ