מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Psychiatric Association, עולה כי מצב התעסוקה הינו הגורם המנבא החשוב ביותר של חומרת תסמיני תסמונת דחק בתר-חבלתית, כאשר קרוב לשני-שליש מהחולים עם ההפרעה הם מובטלים.

לדברי החוקרים, מהסקירה עולה כי תואר בעיקר קשר בין חומרת תסמיני PTSD (Posttraumatic Stress Disorder), כאשר הקשר תועד בעיקר עם זיכרונות חוזרים וחוויה חוזרת של הטראומה, או ניסיון להימנע מתזכורות לאירוע הטראומטי, כלומר, התסמינים העיקריים של ההפרעה.

החוקרים אספו נתונים אודות 104 חולים, כחל מתהליכי סקירה של מחקרים להערכת טיפולים בתסמונת דחק בתר-חבלתית. המדגם כלל בעיקר נשים (73%), בגיל ממוצע של 37.5 שנים. מרבית המשתתפים (71%) דיווחו על למעלה מאירוע טראומטי אחד, כאשר 38.5% דיווחו על תקיפה מינית כאירוע הטראומטי ביותר.

מעבר לאבטלה, סוגי טראומה חמורים יותר (דוגמת מלחמה או קרב או טראומה מינית לפני גיל 18 שנים) היו גורמים מנבאים משמעותיים אחרים לחומרת PTSD.

מאחר ומדגם המחקר היה מורכב ברובו מנשים, קשה להעריך את השפעת המגדר על טראומה מינית, אם כי הקשר תקף לגברים כמו גם לנשים.

במדגם המחקר הנוכחי, דרגת החומרה הממוצעת של ההפרעה הייתה גבוהה, עם מדד Clinician-Administered PTSD Scale של 77.4 נקודות. מרבית המשתתפים במחקר אובחנו גם עם דיכאון (80%) או הפרעת חרדה, דוגמת פוביה חברתית או הפרעת פאניקה. בלמעלה משליש (36.5%) תוארה היסטוריה של הפרעת שימוש בחומרים.

מהמחקר עולה קשר בין דרגת חומרה גבוהה יותר של תסמונת דחק בתר חבלתית ובין אבטלה (p<0.05). קשה לקבוע את הסיבתיות בין PTSD ובין אבטלה, אך די ברור כי ככל שהחלים במצב קשה יותר, כך סיכויי התעסוקה קטנים יותר.

החוקרים מציינים כי יש לקחת בחשבון כי PTSD עשויה להביא לסטיגמה במקום העבודה ומוסיפים כי כאשר שאלו אנשי צוות ב-69 חברות מובילות לדעתם בנוגע להעסקת יוצאי צבא, 61% טענו כי לא היו בטוחים באשר להעסקת אדם עם תסמונת דחק בתר-חבלתית.

במחקר הנוכחי קשה לקבוע אם ההשפעה של תסמונת דחק בתר-חבלתית על התעסוקה גדולה יותר מההשפעה של הפרעות פסיכיאטריות אחרות, דוגמת דיכאון מג’ורי, מאחר וחולים רבים סבלו מהפרעות פסיכיאטריות נוספות.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-American Psychiatric Association

לידיעה במדסקייפ