במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Endocrinology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי לטיפול תוך-אפי ב-Oxytocin השפעה חיובית על ההתנהגות החברתית והרגלי האכילה של בנים בגילאי 3-11 שנים עם תסמונת PWS (Prader Will Syndrome) ובילדים עם מחיקה, ללא סוגיות בטיחות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תסמונת PWS מתאפיינת בהפרעה בתפקוד היפותלמי, אכילת-יתר והתנהגות אופיינית, עם מאפיינים של הפרעה מהספקטרום של אוטיזם והתנהגות כפייתית. מחקרים הציעו כי בחולים עם PWS ישנה הפרעה בפעילות Oxytocin. בחולים עם הפרעות מהספקטרום של אוטיזם, טיפול ב-Oxytocin הדגים השפעה חיובית על ההתנהגות.
מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעות של שלושה חודשי טיפול תוך-אפי ב-Oxytocin תוך-אפי(מינון בטווח 16-40 יחידות בינלאומיות/יום), בהשוואה לפלסבו, על ההתנהגות ואכילת-יתר בילדים עם PWS. המחקר האקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, כלל 26 ילדים עם PWS בגילאי 3-11 שנים.
התוצא העיקרי היה השינוי בהתנהגות ואכילת-יתר כפי שנקבע לפי שאלון Oxytocin Questionnaire ולפי שאלון Dykens Hyperphagia.
החוקרים מדווחים כי בכלל המדגם, לא תועדה השפעה משמעותית של Oxytocin על התנהגות חברתית או אכילת-יתר. עם זאת, בבנים, מדדי שאלון Oxytocin Questionnaire השתפרו משמעותית במהלך הטיפול ב-Oxytocin, זאת לעומת הידרדרות בזרוע הפלסבו (4.5 לעומת 4.0-, p=0.025). מדדי שאלון Dykens להערכת אכילת יתר נותרו ללא שינוי במהלך הטיפול הפעיל, בעוד שבזרוע הפלסבו תועדה החמרה (0.0 לעומת 3.5-, p=0.046).
בחולים עם מחיקה תועד שיפור משמעותי בשני השאלונים במהלך הטיפול ב-Oxytocin, אך החמרה במהלך טיפול דמה.
הטיפול ב-Oxytocin נסבל היטב ולא תועדו אירועים חריגים חמורים.
החוקרים כותבים כי יש לשקול מתן Oxytocin תוך-אפי בילדים עם תסמונת PWS, אך יש לבחון בזהירות את ההשפעות הפרטניות של הטיפול ולהפסיק את הטיפול במידה ואין לטיפול השפעה חיובית.
Clin Endocrinol. 2021;94(5):774-785.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!