ירידה ביכולת הגופנית החל מגיל 12 שנים מלווה בהופעת תסמיני דיכאון בגיל 18 שנים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת Lancet Psychiatry.
מדגם המחקר כלל 4,257 מתבגרים עם נתונים ממד האצה ומדדי דיכאון על-פי סולם CIS-R (Clinical Interview Schedule-Revised) בגיל 18 שנים. המשתתפים נשאו את מד ההאצה לניטור התנועה שלהם למשך לפחות 10 שעות לאורך שלושה ימים בגיל 12 שנים (2,486 משתתפים), 14 שנים (1,938 משתתפים) ו-16 שנים (1,220 משתתפים).
מדי ההאצה סיפקו הערכה אובייקטיבית של פעילות גופנית קלה (דוגמת הליכה, או עיסוק בתחביבים) ופעילות גופנית מתונה (דוגמת ריצה או רכיבה על אופניים), כמו גם התנהגות יושבנית.
מהתוצאות עלה כי בין הגילאים 12-16 שנים נרשמה ירידה בהיקף פעילות גופנית במשתתפים במחקר; ירידה זו נבעה בעיקר מירידה בפעילות גופנית קלה, אשר ירדה מממוצע של 5 שעות ו-26 דקות ביום ל-4 שעות ו-5 דקות ביום. בנוסף, החוקרים מצאו כי חלה עליה בהתנהגות יושבנית מממוצע של 7 שעות ו-10 דקות ביום ל-8 שעות ו-43 דקות ביום.
החוקרים מדווחים על קשר מובהק בין מדדי דיכאון גבוהים יותר בגיל 18 שנים ובין עליה של 60 דקות ביום בהתנהגות יושבנית בגיל 12 שנים (יחס שיעורי היארעות של 1.111, רווח בר-סמך 95% של 1.051-1.176); 14 שנים (יחס שיעורי היארעות של 1.080, רווח בר-סמך 95% של 1.012-1.152); ובגיל 16 שנים (יחס שיעורי היארעות של 1.107, רווח בר-סמך 95% של 1.015-1.208).
מנגד, מדדי דיכאון באלו בגילאי 18 שנים היו נמוכים יותר לכל תוספת 60 דקות ביום של פעילות גופנית קלה בגיל 12 שנים (יחס שיעורי היארעות של 0.904, רווח בר-סמך 95% של 0.850-0.961), בגיל 14 שנים (יחס שיעורי היארעות של 0.922, רווח בר-סמך 95% של 0.857-0.992) ובגיל 16 שנים (יחס שיעורי היארעות של 0.889, רווח בר-סמך 95% של 0.809-0.974).
החוקרים מצאו עוד כי מדדי דיכאון היו גבוהים יותר בקרב מתבגרים עם התנהגות יושבנית ניכרת לאורך זמן (יחס שיעורי היארעות של 1.282, רווח בר-סמך 95% של 1.061-1.548) או התנהגות יושבנית ממוצעת לאורך זמן (יחס שיעורי היארעות של 1.249, רווח בר-סמך 95% של 1.078-1.446), בהשוואה לאלו עם התנהגות יושבנית מעטה לאורך זמן.
באותו מטבע, מדדי דיכאון היו נמוכים יותר בקרב מתבגרים עם פעילות גופנית קלה בהיקף גדול ולאורך זמן (יחס שיעורי היארעות של 0.804, רווח בר-סמך 95% של 0.652-0.990), בהשוואה לאלו שעסקו בפעילות גופנית קלה בהיקף קטן.
ממצאי המחקר מעידים כי להתערבויות הממוקדות בהתנהגות יושבנית במהלך גיל ההתבגרות עשויה להיות תועלת רבה.
Lancet Psychiatry. Published online February 11, 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!