בילדים המשתתפים בפעילויות ספורט סיכוי נמוך יותר להתנהגות מופנמת ותסמיני דיכאון, בהשוואה לעמיתיהם שאינם עוסקים בספורט, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-66 מטעם ה-American Academy of Child & Adolescent Psychiatry.
החוקרים השלימו ניתוח משני של נתונים אודות 206 ילדים בגילאי 6-11 שנים. ההורים של הילדים השלימו את שאלון CBCL במהלך ביקור שגרתי בין ינואר 2013 ועד יוני 2015. הערכת היקף הפעילות הספורטיבית התבססה על שאלון CBCL בו התבקשו המשיבים לרשום את הפעילויות הספורטיביות בהן השתתף ילדיהם. שמונה מדדי תסמונות בסולם CBCL שימשו להערכת תסמינים פסיכיאטריים.
מהנתונים עולה קשר בין מספר גדול יותר של פעילויות ספורט ובין ציונים נמוכים יותר במדדים להערכת התנהגות מופנמת/דיכאון (p=0.0186). אעפ”י כן, מדדי תסמונות אחרות לא נקשרו באופן מובהק עם היקף הפעילות הספורטיבית.
מעניין לציין, הן גיל והן מוצא אתני נקשרו בקשר מובהק עם מדדי מופנמות/דיכאון. ילדים גדולים יותר זכו לציונים גבוהים יותר. ילדים לטינים זכו לציונים נמוכים יותר במדדים להערכת מופנמות/דיכאון, בהשוואה לילדים לא-לטינים.
מניתוח פוסט-הוק עלה כי ילדים להורים שדיווחו על עיסוק בעד פעילות ספורט אחת, הסיכוי לציונים מוגברים באופן בעל חשיבות קלינית במדדי Withdrawn/Depressed היה גבוה כפליים , בהשוואה לאלו שעסקו בשתי פעילויות ספורט ומעלה (יחס סיכויים של 2.339).
ממצאים אלו עשויים לסייע לרופאים ראשוניים לזהות גישת התערבות מתאימה בשלב מוקדם בילדים הסובלים מדיכאון או מופנמות.
מתוך הכנס השנתי ה-66 מטעם ה-AACAP
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!