חשיפה לפני הלידה לחומצה פולית עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות פסיכוזה בשלב מאוחר בבני נוער, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת JAMA Psychiatry.

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין חשיפה עוברית לחומצה פולית, הבשלת קורטקס המוח והסיכון למחלות פסיכיאטריות בצעירים. השלימו מחקר רטרוספקטיבי, תצפיתי, שכלל 292 צעירים שטופלו ב-MGH (Massachusetts General Hospital) בגילאי 8-18 שנים ונולדו בין ינואר 1993 ועד דצמבר 2001 עם תוצאות תקינות בבדיקות הדמיה בתהודה מגנטית. המשתתפים סווגו לשלוש קבוצות תואמות בגיל, על-בסיס תאריך הלידה והיקף החשיפה לפני הלידה לחומצה פולית (ללא חשיפה, חשיפה חלקית או חשיפה מלאה). בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית בוצעה בין ינואר 2005 ועד מרץ 2015. שני מדגמים בלתי-תלויים, תצפיתיים, מבוססי-קהילה (PNC או Philadelphia Neurodevelopmental Cohort ו-NIH או National Institute of Health) כללו משתתפים שנולדו לאורך (PNC) או לפני העשרת חומצה פולית (NIH).

התוצאים העיקריים כללו את ההבדלים בעובי הקורטקס בקרב אלו שלא נחשפו לחומצה פולית, אלו שנחשפו חלקית לחומצה פולית ואלו עם חשיפה מלאה לתוסף זה (מדגם MGH) והקשר בין הגיל ועובי הקורטקס (כל המדגמים). עוד בחנו החוקרים את מדגם PNC להערכת הקשר בין עקומות עובי קורטקס וגיל עם הסיכויים לתסמינים פסיכוטיים.

מדגם MGH כלל 139 בנות ו-153 בנים בגיל ממוצע של 13.3 שנים והחוקרים זיהו כי חשיפה לחומצה פולית לוותה בעליה בעובי הקורטקס בשני האזורים הפרונטאליים והטמפוראליים (9.9% ל-11.6%) עם דחיית מועד הידקקות אזור הטמפוראלי והפריאטלי.

במדגם PNC (417 בנות ו-444 בנים, גיל ממוצע של 13.5 שנים) תועד עם עיכוב תלוי-חשיפה בהידקקות הקורטקס, באזורים דומים ועם עיכוב בהיקף דומה לזה שתועד במדגם MGH. פרופיל הידקקות שטוח יותר באזורים הפרונטאליים, טמפוראליים ופריאטליים נקשר עם סיכויים נמוכים יותר לתסמינים מהספקטרום של פסיכוזה במדגם PNC (יחס סיכויים של 0.37-0.59). כל האזורים שזוהו הדגימו הידקקות מוקדמת יותר, בהשוואה למדגם NIH שלא נחשף לחומצה פולית (118 בנות ו-99 בנים; גיל ממוצע של 13.3 שנים).

ממצאי המחקר מעידים על קשר בין חשיפה במהלך ההיריון לחומצה פולית ובין שינויים בהתפתחות הקורטקס, ומנגד, עם ירידה בסיכון לפסיכוזה בצעירים.

JAMA Psychiatry. Published online July 3, 2018

לידיעה במדסקייפ