כמחצית מהילדים עם דלקת אוזן תיכונה חדה מחלימים ללא טיפול אנטיביוטי, אך קשה לזהות את הילדים המתאימים למעקב בלבד. כעת, מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת Pediatrics עולה כי בילדים עם בלט חמור של הממברנה הטימפאנית הם אלו הצפויים לתועלת הגדולה ביותר מהטיפול התרופתי.

לזיהוי ילדים המתאימים למעקב בלבד, החוקרים ערכו ניתוח משני מתוכנן של מחקר אקראי ומבוקר שבחן טיפול באוגמנטין או פלסבו למשך שבוע בילדים בגילאי 6-35 חודשים.

שלושה קריטריונים שימשו לאבחנה וזיהוי ילדים מתאימים למחקר. ראשית, נדרש זיהוי נוזל באוזן התיכונה בבדיקה אוטוסקופית, עם לפחות שני ממצאים בממברנה הטימפאנית: בלט, ירידה או העדר תנועתיות, שינוי בצבע או עכירות שאינם עקב הצטלקות, או אזורי אוויר-נוזל.

שנית, לפחות אחד מהסימנים הבאים לדלקת חדה זוהה בממברנה הטימפאנית: אזורי רבדי אריתמה או וסקולאריות מוגברת מעל ממברנה טימפאנית צהובה או בולטת.

לסיום, נדרשה הופעת תסמינים חדים, כולל חום, כאב אוזן או תסמינים נשימתיים.

כשלון טיפול, שהוגדר כתוצא העיקרי, תועד ב-101 מבין 319 ילדים (31.7%). גיל מבוגר יותר (24-35 חודשים; יחס סיכון של 0.53) ושיא טימפנוגרם בכניסה הפחיתו את הסיכון לכשלון טיפול (יחס סיכון של 0.43).

כאשר החוקרים בחנו את הנתונים לפי קבוצת הטיפול, ב-18.6% מהילדים בקבוצת טיפול אנטיביוטי הטיפול התרופתי נכשל, זאת בהשוואה ל-44.9% מאלו בקבוצת הפלסבו.

אף אחד מהסמנים הפרוגנוסטיים לא נקשר עם כשל טיפול בקרב חולים שטופלו באנטיביוטיקה. עם זאת, אחוז ההבדל בנקודות אחוז בשיעורי כשלון טיפול בין טיפול אנטיביוטי ובין טיפול בפלסבו היה הגדול ביותר בקרב ילדים עם בלט חמור של הממברנה הטימפאנית (11.1% לעומת 64.1%), עם מספר נדרש לטיפול של 1.9 מטופלים.

מספר נדרש לטיפול זה נמוך בהרבה מהמספר שהוצג בסקירת Cochrane Review שפורסמה לאחרונה, בה החוקרים סיכמו כי 20 ילדים נדרשים לקבתלת טיפול למניעת כאב שיירי אחד לאחר 2-3 ימים בילדי אחד.

בנוסף, הם מציינים כי לממצאים מנגנון הגיוני, מאחר ובלט הממברנה הטימפאנית נקשר עם חיידקים פתוגניים באוזן התיכונה.

Pediatrics. Published online August 8, 2017

לידיעה בדסקייפ