ממחקר חדש עולה כי קיים קשר ישיר בין כמות הפחמן במקרופאגים בדרכי האויר ובין הכמות המצויה באויר, וקיים קשר הפוך עם תפוקדי הריאות בילדים. הממצאים מספקים את העדויות החזקות ביותר עד כה לכך שאויר המזוהם בחלקיקים הוא בעצם מזיק.

מרבית העדויות שקשרו בין שאיפת חלקיקים מכילי פחמן עם הפרעה בתפקור ריאות, מגיעות ממחקרים אפידמיולוגיים. אך השאלה שנותרה היא האם מודדים את החשפה האינדיבידואלית באופן מדויק?

בכדי לבחון את הנושא, החוקרים מדדו ישירות את כמות הפחמן במקרופאגים בדרכי האויר באמצעות בדיקת כיח. במחקר נכללו 114 ילדים בריאים, בדיקות כיח נלקחו מ-64.

הערכת תפקודי הריאות בוצעה באמצעות ספירומטריה ורמות חלקיקים קטנים בדרכי האויר חושבו באמצעות מודל סטנדרטי (PM10). תכולת פחמן במקרופאגים הוגדרה כאיזור החומר השחור (במיקרומטרים בריבוע) שזוהו לכל 100 תאים תחת מיקרוסקופ אור.

החוקרים מצאו כי עבור כל עליה של  1.0 microgram/cubic meterב-PM10, תכולת הפחמן במקרופאגים עלתה ב-0.10 מיקרומטר בריבוע. עם כל עליה בתכולת פחמן של 1.0 מיקרומטר בריבוע, נרשמה ירידה של 17% ב-FEV1ף ירידה של 12.9% ב-FVC , וירידה של 34.7% ב-Forced Expiratory Flow.

החוקרים הודו כי ייתכן והירידה בתפקודי הריאות יכולה לגרום לשנויים המעודדים מקרופאגים לקלוט פחמן, ולכן החליטו לבחון את הקשר בתשעה ילדים עם אסטמה קשה.

החוקרים לא מצאו עדות הקושרת בין אסטמה ועליה בתכולת הפחמן במקרופאגים, ומכאן נראה כי העליה ברמות פחמן היא שגורמת להפרעה בתפקודי ריאות, ולא ההיפך.

להפתעת החוקרים, רמות הפחמן היו למעשה נמוכות יותר בילדים עם אסטמה. החוקרים שיערו כי הטיפול בפחמן נשאף בחולי אסטמה שונה מאוד מהמצב הנורמלי, ייתכן ויש פגם כלשהו במקרופאגים, בין אם בגלל התרופות שקיבלו או בגלל המחלה עצמה.

במאמר מערכת נכתב כי גורמים המפריעים לתפקודי הריאות בילדות חשובים מאחר שההפרעה נותרת לרוב לכל החיים. יתרה מזאת, הפרעה בתפקודי ריאות בשלב מאוחר יותר בחיים תוארה משנית רק לחשיפה לעישון כגורם סיכון לתמותה.

N Engl J Med 2006;355:21-30,78-79.

לידיעה במדסקייפ