עישון סיגריה אחת בגיל 11 מעלה משמעותית את הסיכון לעישון בגיל ההתבגרות, אפילו ללא עישון בשנים ביניהם. המחקרים הוכיחו כי התקדמות מניסיונות מוקדמים לעישון קבוע יכול לארוך מספר שנים. באופן דומה, נערכו מספר מחקרים שבחנו את הרגלי העישון בבני נוער במשך הזמן.
5863 משתתפים בגילאי 11-16, ממוצא שונה ובעלי רקע סוציואקונומי שונה, השלימו את השאלונים השנתיים של המחקר בשנה. שיעורי התגובה השנתיים עמדו על 74%-85%, ו-2041 סטודנטים (35%) מסרו מידע על עישון לפני כל שנה. המדדים שנבדקו כללו הפסקת עישון שדווחה ע”י הנבדק (לראשונה, לפעמים, או לעיתים קרובות יותר), אישור ביוכימי עם בדיקות.
בגיל 11 שנים, 260 סטודנטים דיווחו על ניסיון לעשן פעם אחת בלבד, אך הם לא עישנו בהווה . אפילו לאחר פער של עד 3 שנים ללא עישון, הסטודנטים הללו היו בסיכון כפול להתחיל לעשן, ויש למנוע אפילו סיגריה אחת מהם.
מדובר בפעם הראשונה שהוצג אפקט ברור של Sleeper Effect או תקופה דורמנטית רגישה. החוקרים כותבים כי מדובר בממצאים הראשונים בעלי השלכות להבנת התפתחות השימוש בסיגריות ולהנחיות לצמצום העישון בצעירים. מניעת עישון אפילו סיגריה אחת בילדים עשויה להיות חשובה מאוד, והתערבויות עשויות לסייע בזיהוי בני נוער שעישנו פעם אחת בלבד, מספר שנים קודם לכן, כנטיה פוטנציאלית
מגבלות המחקר כוללות דיווח עצמי אודות הרגלי העישון, התשת סטודנטים לאורך השנה החמישית של המחקר, חשש מפני הכללת הנתונים.
החוקרים מציעים מספר מנגנונים פוטנציאלים ל-Sleeper Effect:
מבחינה נוירולוגית, מסלולי נוירוניםעשוים להשתות כתוצאה מחשיפה בודדת לניקוטין, ולכן עליה אפשרית ברגישות לאחר עישון סיגריה. מצד אחד, מנקודת מבט קוגנטיבית, סוציאלית עשיוה לשבור מחסומים שאחרת עשויים למנוע או לעכב עישון, דוגמאת פחד מפני תופעות לוואי לעישון, או חוסר בטחון באשר לאופן בו מעשנים.
לבסוף, מבחינת רגישות קונסטיטוציונלית, מחקרים קודמים מצאו כי פרטים עם פרופיל סוציאלי ופסיכולוגי מסוים, נוטים יותר להפוך למעשנים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!