ממצאים שהוצגו לאחרונה מעידים כי נראה שילדים הסובלים מ-attention deficit hyperactivity disorder, ADHD, ומטופלים ב-atomoxetine (היא Strattera) נרדמים מהר יותר ונהנים מכמות רבה יותר של שינה תקינה בהשוואה לאלה המטופלים ב-methylphenidate.

הטיפול ב-ADHD התבסס באופן מסורתי על מתן סטימולנטים, שיצרו תגובה לקויה או לא נסבלו על-ידי כ-30% מהחולים. atomoxetine היא תרופה לא סטימולנטית לטיפול ב-ADHD.

אחת החוקרות, פרופסור Schuh, מסבירה בראיון כי קיימות עדויות כי תרופות סטימולנטיות, כמו methylphenidate, עלולות לגרום לבעיות שינה כשהן משמשות לטיפול בילדים הסובלים מ-ADHD. היא מציינת כי התוצאות מראות ש-methylphenidate האריך את משך הזמן עד לשקיעה בשינה.

המחקר האופקי שבוצע היה אקראי וכפול סמיות והשתתפו בו 85 ילדים בגילאי 6-14 שנים, שהתאימו לקריטריוני ה-DSM4 ל-ADHD. דרוג החומרה הראשוני היה סטית תקן אחת, לכל הפחות, מעל לתוצאה התקינה בקבוצת הגיל והמין שלהם, על-פי סקאלת דרוג ה-ADHD.  

לאחר ביצוע המדידות בתחילת הניסוי, חולקו הנבדקים ל-2 קבוצות טיפול. 44 נבדקים קיבלו atomoxetine ו-41 הנבדקים הנותרים טופלו באמצעות methylphenidate לאורך תקופה בת 6-7 שבועות. לאחר תקופת הטיפול, הופסק מתן התרופה לתקופה של 10-20 ימים שלאחריה ניתנה תקופת טיפול נוספת בתרופה השניה ל-6-7 שבועות נוספים. מדידות השינה במהלך תקופות הטיפול בוצעו באמצעות actigraphy, ו-polysomnography ובאמצעות יומנים שניהלו ההורים והילדים. תוצאות ה-actigraphy הראו כי בהשוואה למצב בתחילת הניסוי, העלה מתן methylphenidate את משך הזמן עד לכניסה לשינה בשיעור גבוה משמעותית בהשוואה למתן atomoxetine (כ-39.2 דקות לעומת 12.1 דקות; P < .001). ממצאים אלה היו עקביים למידע שהתקבל ב-polysomnographic שהעיד על ירידה משמעותית במשך הזמן עד ל- sleep epoch הראשונה (0.3- דקות לעומת 16.8 דקות; P < .001) כמו גם במשך הזמן עד לשינה ממושכת (0.2- דקות לעומת 16.8 דקות; P < .001) במתן atomoxetine בהשואה למתן methylphenidate.

בנוסף, מעידים היומנים שניהלו הילדים כי היה להם קל יותר לקום בבוקר (P = .004), לקח להם פחות זמן להרדם (P = .001), והם ישנו טוב יותר (P = .045) במתן atomoxetine בהשוואה למתן methylphenidate. כמו כן מעידים יומני ההורים כי היה קל יותר להוציא את הילדים מהמיטות, פחות מרגיז (P = .032), ופחות קשה להתכונן לשינה (P < .001), והילדים סבלו מפחות קשיים להרדם  (P < .001) במתן atomoxetine בהשוואה למתן methylphenidate.אנליזה של תופעות הלוואי הכרוכות בטיפולים הראתה כי התופעות המשמעותיות היחידות היו ירידה רבה יותר בתיאבון ועליה בנדודי השינה במתן methylphenidate בהשוואה למתן atomoxetine.