תרגילי טאי צ’י עשויים להביא להקלה בתסמיני אוסטיאוארתריטיס של הברך בהיקף דומה, ואף יותר מתרגילי פיזיותרפיה סטנדרטיים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Rheumatology.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את ההשפעה של תרגילי טאי צ’י אל מול פיזיותרפיה לטיפול בחולים עם אוסטיאוארתריטיס בארצות הברית. מדגם המחקר כלל 204 חולים שענו על קריטריוני ACR להגדרת אוסטיאוארתריטיס וחולקו באקראי לשתי הקבוצות.

הקבוצה הראשונה כללה 106 חולים שהשלימו 12 שבועות תרגילי טאי צ’י קלאסיים (Yang) במשך שעה, פעמיים בשבוע. כל מפגש כלל חימום וסקירת טאי צ’י, מדיטציה עם תנועת טאי צ’י, טכניקות נשימה והרפיה.

הקבוצה השניה כללה 98 חולים, השלימו פיזיותרפיה סטנדרטית בהיקף של 30 דקות, פעמיים בשבוע למשך שישה שבועות, כולל בדיקה ראשונית של מערכת שריר-שלד, טיפול אישי להתאמת יעדי הטיפול הספציפיים ותזכורת בנוגע לתרגול יומי. המשתתפים המשיכו בניטור קפדני עם תרגילים ביתיים במשך שישה שבועות, בהיקף של 30 דקות, ארבע פעמים בשבוע.

גיל החולים הממוצע עמד על 60 שנים, והם סבלו מאוסטיאוארתריטיס של הברכיים במשך כשמונה שנים, עם מדד מסת גוף ממוצע של 33  ק”ג למטר בריבוע.

שני-שליש מהמשתתפים השלימו את 52 שבועות ההתערבות. בשתי הקבוצות נרשמה ירידה חדה במדדי WOMAC לאחר 12 שבועות והם שמרו על רמת השיפור עד תום השנה. בשתי הקבוצות תועדה גם ירידה בהיקף הטיפול התרופתי ככל שחלף הזמן לאורך השנה.

הממצאים הצביעו על מגמת שיפור גדול יותר בקבוצת טאי צ’י, בהשוואה לתרגילי פיזיותרפיה, במספר מדדים להערכת כאב ותפקוד גופני. בשאלונים להערכת המצב הבריאותי הכללי והבריאות הנפשית, העדיפות של תרגילי טאי צ’י הייתה מובהקת סטטיסטית.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים עדות מוצקה לתועלת של תרגילי טאי צ’י בטיפול באוסטיאוארתריטיס של הברכיים.

מתוך כנס ה-ACR

לידיעה במדסקייפ