גישת טיפול אינטנסיבית יותר כנגד גאוט, המבוססת על טיפול ליעד, עשויה להפחית את הסיכון של חולים לתמותה, כך טענו חוקרים מספרד במהלך הרצאה במסגרת הכנס השנתי מטעם ה-American College of Rheumatology.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה פרוספקטיבי, שכלל 1,193 חולים שטופלו במרפאת גאוט בין 1992-2017. מהנתונים עלה כי ב-85% מהחולים הללו אושרה אבחנת גאוט על-בסיס בדיקת מיקרוסקופ או אולטרה-סאונד וכל החולים הגיעו לפחות לביקור מעקב אחד.
לדברי החוקרים, הריכוז הממוצע של חומצה אורית בדם עמד על 9.1 מ”ג/ד”ל בתחילת המחקר וב-16.3% מהחולים נותרו רמות חומצה אורית בדם על 6 מ”ג/ד”ל ומעלה, למרות טיפול.
במהלך המעקב תועדו 158 מקרי תמותה, עם שיעורי תמותה כוללים של 13% ו-32.7 מקרי תמותה ל-1,000 שנות-אדם. שיעורי התמותה היו גבוהים יותר משמעותית בחולים בהם רמות חומצה אורית בדם עלו על 6 מ”ג/ד”ל (80.9 ל-1,000 שנות-אדם).
לאחר תקנון לגיל, מין, אירועים קרדיווסקולאריים קודמים וריכוז חומצה אורית בדם בתחילת הדרך, החוקרים מצאו כי ריכוז חומצה אורית בדם של 6 מ”ג/ד”ל ומעלה לווה בסיכון מוגבר לתמותה (יחס סיכון של 2.39).
החוקרים הסבירו כי הגישה לטיפול ברמות חומצה אורית מוגברות בדם בחולי גאוט לעיתים קרובות מבוססת על טיפול בהתלקחויות, אלא אם מדובר בגאוט חמור. הם מוסיפים כי המחקר החדש תומך בהתערבות המבוססת על טיפול ליעד, בכדי להשיג רמות חומצה אורית של 6 מ”ג/ד”ל. מהנתונים עלה כי רמות חומצה אורית גבוהות יותר מהוות גורם מנבא בלתי-תלוי לתמותה של חולי גאוט.
מתוך כנס מטעם ה-ACR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!