מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר חדש שפורסם בגיליון מאי של הירחון Ophthalmology, עולה כי כאשר ניתן לבצע L-CRA (laser-induced chorioretinal venous anastomosis), חולים עם חסימת וריד הרשתית המרכזי (central retinal vein occlusion), חווים שיפור משמעותי בחדות הראייה.
החוקרים מסבירים כי חסימת וריד הרשתית המרכזי משפיעה על 0.1% – 0.4% מהאנשים מעל גיל 40 שנים, והינה גורם נפוץ לאובדן ראייה בעין אחת. לדברי החוקרים, ניתן ליצור אנסטמוזות בצורה מוצלחת ברבים מהחולים הסובלים ממצב זה. יצירת אנסטמוזה מהווה פתרון, כך שע”י יצירת קרעים קטנטנים בוריד הרשתית, ניתן לעקוף את החסימה ולהשיב את זרימת הדם לרשתית. טיפול שכזה פותר את החולה מנטל מתמשך של טיפולים חודשיים בזריקות לזגוגית העין.
במחקר הנוכחי, מסוג מחקר ביקורת, רב מוסדי בבחירה אקראית, הצליחו החוקרים ליצור אנסטמוזות רק ב- 42 (76.4%) מתוך 55 עיניים עם חסימת וריד הרשתית המרכזי שלא על רקע איסכמי.
מתוצאות המחקר עולה כי במהלך מעקב של 18 חודשים, עיניים בקבוצת הביקורת חוו ירידה מתקדמת בחדות הראייה המתוקנת הממוצעת, בעוד שעיניים שטופלו הדגימו שיפור מתקדם בחדות הראייה שהיה בולט במיוחד בחולים בעלי אנסטמוזות כוריו-רטינאליות מתפקדות. עיניים מטופלות הדגימו שיפור ממוצע של 8.3 אותיות בהשוואה לקבוצת הביקורת, לאחר 18 חודשים, וחדות הראייה המתוקנת בצורה האופטימאלית עבור חולים עם אנסטמוזות מתפקדות הייתה טובה יותר ב- 11.7 אותיות בהשוואה לקבוצת הביקורת.
עוד עולה, כי לאחר 18 חודשים, 58.2% מקבוצת הביקורת חוו אובדן ראייה בינוני (שורה אחת), בהשוואה ל- 37.9% בקבוצת המטופלים (p = 0.03). פחות משליש מקבוצת הביקורת השתפרו בשורה 1, בהשוואה לחצי מהעיניים המטופלות (p = 0.086).
לחולים בהם האנסטמוזה ניקזה יותר ממחצית הזרימה בוריד הרשתית היו תוצאות טובות יותר בהשוואה לאלו בהם היה ניקוז פחות נרחב.
נאו-וסקולראריזציה התפתחה באתר הפרוצדורה ב- 10 מתוך 55 העיניים המטופלות (18.2%), אך באף לא אחת מהעיניים בקבוצת הביקורת. נאו-וסקולאריזציה בקשתית זוהתה ב- 4 מ- 53 העיניים בקבוצת הביקורת, ובאף לא אחת מקבוצת הטיפול.
החוקרים מציינים כי קיים סיכון לסיבוכים נאו-וסקולאריים מאיזור הדלף, אולם כולם יכולים להיות מנוהלים ביעילות. הם מצריכים מעקב צמוד, וטיפול מהיר באמצעות לייזר לרשתית ההיקפית.
בשלב זה, ממשיכים החוקרים בניתוח נוסף של מחקרם על מנת ללמוד אלו מאפיינים הופכים את החולים למועדים יותר או פחות לפתח אנסטמוזות מוצלחות. כמו כן מתבצע ניתוח של היארעות סיבוכים, שידגים אלו חולים יותר מועדים לסיבוכים נאו-וסקולאריים.
החוקרים מדגישים כי רק מקרים לא איסכמיים טופלו, היות וחסימות איסכמיות הן בעלות רמות גבוהות יותר של גורמי גדילה אנדותליאליים וסקולאריים (vascular endothelial growth factor) בזגוגית, דבר המגביר סיכון לסיבוכים נאו-וסקולאריים באתר האנסטמוזה. לטענת החוקרים, מתוכננים מחקרים נוספים שילמדו את החסימות האיסכמיות, וידגימו כיצד ניתן לאפשר אנסטמוזות מוצלחות גם במקרים כאלו.
החוקרים מוסיפים, כי בשלב זה הטיפול לחסימת וריד הרשתית המרכזי נותר שנוי במחלוקת.
Ophthalmology 2010
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!