מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת פברואר של Archives of Ophthalmology עולה כי טיפוס הרים מלווה בנפיחות של הקרנית בעת העלייה לגובה, אך בגובה של עד 6300 מטרים, אין פגיעה בחדות הראייה. בנוסף, הנפיחות חולפת במהירות עם הירידה מההר.
מהתוצאות עולה כי הנפיחות נובעת מהירידה בריוויון החמצן במהלך העלייה לגובה וכי עלייה איטית יותר מפחיתה את הנפיחות.
החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של טיפוס לגובה על CCT (Central Corneal Thickness), על-בסיס הנתונים מטיפוס על הר Muztagh Ata (המתנשא לגובה של 7546 מטרים) בסין.
28 מטפסי הרים הסכימו להשתתף במחקר, והם חולקו באקראי לשני פרופילים לעלייה בגובה, עם זמן שונה לטיפוס לגובה לפני שעברו מהמחנה הבסיסי למחנה השני בגובה 6265 מטרים. מדידות CCT נערכו בגובה של 490 מטרים, 4497 מטרים, 5533 מטרים ו-6265 מטרים.
בשתי הקבוצות תועדה עליה במדדי CCT עם הטיפוס לגובה, אך בקבוצה השנייה, לה היו 11 ימים לטיפוס לגובה, תועדה נפיחות פחות בולטת בהשוואה לקבוצה השנייה, לה היו 7 ימים לטיפוס.
החוקרים תיעדו עלייה ממוצעת מ-537 ל-572 מיקרומטרים בעובי שכבת הקרנית בקבוצה 1, ועליה מ-534 ל-563 מיקרומטרים בקבוצה 2 (p=0.048).
בנוסף, החוקרים מצאו כי לאחר תקנון לריוויון החמצן וגיל, נמצא קשר ישיר בין CCT ובין התפתחות תסמינים של מחלת גבהים חריפה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!