בחולים עם אבחנה חדשה של GBM (Glioblastoma Multiforme) שיעורי ההישרדות טובים יותר עם מרווח זמן בין מועד הניתוח ובין התחלת טיפול קרינתי. לדברי החוקרים, המועד הטוב ביותר להתחלת הטיפול הקרינתי בחולים עם GBM שנוי במחלוקת, כאשר חלק מהמחקרים הדגימו תוצאות גרועות יותר עם עיכוב הטיפול ואחרים מצאו כי עיכוב קל אינו מזיק ואף עשוי להביא לשיפור התוצאות.

כעת, החוקרים אספו נתונים מארבעה מחקרים בשלב 1/2. הם בחנו את התוצאות בחולים עם GBM שלא קיבלו טיפול קודם ונכללו באחד מארבעה מחקרים קליניים. בכל מחקר החוקרים בחנו את Temozolomide עם תכשיר אחר, Enzaturin, Tarceva ו Bevacizumab. בסיכומו של דבר זוהו 198 משתתפים שסווגו לפי מועט התחלת טיפול כימותרפי-קרינתי אדג’וונטי בתוך 29 ימים מהניתוח, בין 30-35 ימים לאחר הניתוח, או לאחר 35 ימים.

מהנתונים עולה כי בחולים עם עיכוב טיפול כימותרפי-קרינתי של 30-35 ימים לאחר ניתוח חל שיפור בשיעורי ההישרדות ללא-התקדמות המחלה (יחס סיכויים של 0.59, p=0.006) ובשיעורי ההישרדות הכוללים (יחס סיכון של 0.47, p<0.001) בהשוואה לחולים שהחלו בטיפול קרינתי בתוך 29 ימים מהניתוח. עם זאת, לא תוארה תועלת לטיפול קרינתי לאחר דחיה של למעלה מ-35 ימים.

מניתוח רב-משתנים מצאו החוקרים כי ההבדלים בשיעורי ההישרדות ללא-התקדמות לא נותרו מובהקים סטטיסטית בין חולים עם משך זמן קצר או ארוך יותר עד להתחלת הטיפול, אך שיעורי ההישרדות הכוללים נותרו טובים יותר משמעותית בחולים שהחלו בטיפול קרינתי 30-35 ימים לאחר הניתוח. עוד עלה מניתוח הנתונים כי גיל, מדד קרנופסקי, היקף הניתוח והזמן עד לטיפול כימותרפי-קרינתי היו כולם גורמים מנבאים משמעותיים להישרדות הכוללת.

החוקרים כותבים כי חלון הזמנים של 30-35 ימים לאחר הניתוח, במהלכו ניתנים טיפולים כימותרפיים-קרינתיים עם Temozolomide, הוא הטיפול היעיל ביותר. הם מוסיפים כי אין בכוונתם להמליץ על דחיה מכוונת של טיפול כימותרפי-קרינתי בחולים עם אבחנה חדשה של GBM, אלא הומוגניות במרווחי הטיפול המקובל.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה- Congress of Neurological Surgeons

לידיעה במדסקייפ