מנתוני מחקר KEYNOTE-775/Study 309 שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Society of Gynecologic Oncology עולה כי משלב קו-שני הכולל טיפול אימונותרפי לעיכוב PD-1 עם מעכב VEGF הוביל לשיפור הישרדותי, בהשוואה לטיפול כימותרפיה בתכשיר יחיד, בנשים עם ממאירות מתקדמת או גרורתית של רירית הרחם.
המחקר כלל 827 נשים עם אבחנה של סרטן רירית רחם מתקדמת, גרורתית, או חוזרת, אשר חולקו באקראי לטיפול תוך-ורידי ב-Pembrolizumab עם טיפול פומי ב-Lenvatinib, או טיפול כימותרפי בתכשיר יחיד לפי בחירת הרופא.
תוצאי הסיום העיקריים כללו את ההישרדות הכוללת וההישרדות ללא-התקדמות מחלה.
כל הנשים במחקר קיבלו לפחות קו טיפול כימותרפי אחד על-בסיס פלטינום ו-20.2% בזרוע ההתערבות ו-24.3% בזרוע הביקורת קיבלו לפחות שני קווי טיפול.
שיעורי תגובה אובייקטיבית בקבוצת הטיפול במשלב Pembrolizumab-Lenvatinib עמדו על 30.3% בקרב נשים ללא עדות לחסר MMR (Mismtach Repair) ועל 31.9% בכלל האוכלוסיה, כולל שיעורי תגובה מלאה של 5.2% ו-6.6%, בהתאמה. שיעורי תגובה אובייקטיבית עמדו על 15% בקרב הנשים בקבוצת הטיפול הכימותרפי, כולל שיעורי תגובה מלאה של 2.6% בכל קבוצה.
חציון מרווח הזמן עד לתגובה עמד על 2.1 חודשים עם טיפול במשלב Pembrolizumab-Lenvatinib באלו ללא חסר MMR ובכלל הנשים, לעומת 3.5 חודשים בנשים ללא חסר MMR ו-2.1 חודשים בכלל הנשים בקבוצת הטיפול הכימותרפי. עם משלב Pembrolizumab-Lenvatinib, חציון משך התגובה לטיפול עמד על 9.2 חודשים בקרב אלו ללא חסר MMR ועל 14.4 חודשים בכלל האוכלוסיה, זאת בהשוואה ל-5.7 חודשים בקבוצת הטיפול הכימותרפי.
אירועים חריגים נפוצים בדרגה 3 ומעלה על-רקע הטיפול במשלב Pembrolizumab-Lenvatinib כללו יתר לחץ דם (37.9%), ירידה במשקל (10.3%), ירידה בתאבון (7.9%), שלשול (7.6%), אנמיה (6.2%), פרוטאינוריה (5.4%) ועייפות (5.2%). עם טיפול כימותרפי, האירועים החריגים הנפוצים בדרגה 3 על-רקע הטיפול כללו נויטרופניה (25.8%) ואנמיה (14.7%).
החוקרים טוענים כי ממצאי המחקר עשויים להביא לשינוי בקווי המדיניות בטיפול קו-שני בנשים עם סרטן רירית הרחם.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Society of Gynecologic Oncology
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!