בנשים לאחר-מנופאוזה עם רמות אסטרוגן גבוהות תועד סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה, ובאלו הסובלות גם מסוכרת ייתכן סיכון מוגבר עוד יותר לליקוי קוגניטיבי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת Neurology.

החוקרים הופתעו מתוצאות המחקר, לאור האמונה הרווחת כי אסטרוגן מספק הגנה למוח וללב האישה. ממצאי המחקר הנוכחי, בשילוב עם מחקרים שפורסמו לאחרונה קוראים תיגר על סברה זו ומוכיחים כי ממצאים ממודלים בבעלי חיים אינם בהכרח תקפים לנשים.

החוקרים התבססו על מדגם מחקר Three-City Study להערכת גורמי סיכון לדמנציה בתושבי צרפת, בגילאי 65 שנים ומעלה ומדגם המחקר כלל 132 נשים עם היארעות דמנציה ו-543 נשים ללא-דמנציה. המשתתפות במחקר לא נטלו טיפול הורמונאלי חליפי.

דמנציה נקבעה בתום תהליך שכלל הערכה נוירו-פסיכולוגית והערכת נוירולוג, כאשר מקרים חשודים לדמנציה נבחנו ע”י ועידה בלתי-תלויה של נוירולוגים, שהתבססו על קריטריוני ה-DSM-IV-R.

מהנתונים עולה קשר בצורת J בין רמות אסטרדיול כללי בדם (E2) או רמות אסטרדיול זמין ביולוגית ובין דמנציה מכל-סיבה לאחר ארבע שנים.

יחס הסיכון לרבעון הראשון של רמות אסטרדיול כללי (רמות נמוכות מ-3.49 פיקוגרם למ”ל) עמד על 2.20, בעוד שיחס הסיכון לרבעון הרביעי (רמות של מעל 8.00 פיקוגרם למ”ל) עמד על 2.43 במודל שכלל תקנון לגיל, מרכז, השכלה, מצב Apolipoprotein E4, תסמיני דיכאון, יחס היקף-מותניים לירך, מדדי מיני-מנטל בתחילת המחקר, היפרכולסטרולמיה והיסטוריה של אוטם לבבי או אירועים מוחיים. תקנון לרמות טריגליצרידים או HDL לא שינו את התוצאות הללו.

החוקרים כותבים כי הקשר עם רמות נמוכות יותר של אסטרדיול נובע ככל הנראה מסיבתיות הפוכה.כאשר נשים עם ליקוי קוגניטיבי בתחילת המחקר ואלו שפיתחו דמנציה בתוך שנתיים של מעקב הוצאו מהמחקר, הקשר בין רמות אסטרדיול ודמנציה לא היה עוד מוגבר, בעוד שהסיכון לדמנציה נותר גבוה יותר משמעותית בנשים עם רמות אסטרדיול כללי גבוהות.

ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם מחקר אחר שפורסם לאחרונה וכעת יש מספר קווי עדויות לפיהן טיפול הורמונאלי לאחר-מנופאוזה ולרמות גבוהות של אסטרדיול אנדוגני בנשים לאחר מנופאוזה, שאינן תחת טיפול הורמונאלי חליפי, השפעה מזיקה על המצב הבריאותי.

מהמחקר החדש עולה כי הסיכון לדמנציה גבוה אף יותר בנשים עם רמות אסטרוגן גבוהות וסוכרת. בנשים סוכרתיות עם רמות אסטרדיול כללי ברבעון העליון, יחס הסיכון המתוקן לדמנציה עמד על 14.2, בהשוואה ל-1.9 בנשים ללא סוכרת, באותו רבעון.

חשוב מכך, מהנתונים עולה לראשונה כי חלה עליה דרמטית בסיכון העתידי לדמנציה בנשים עם רמות אסטרדיול גבוהות וגם סוכרת.

ייתכן כי קיים סף אידיאלי לרמות אסטרוגן בו ניתן להתחיל ולזהות השפעה על התפקוד הקוגניטיבי, אך החוקרים כותבים כי השפעות אסטרדיול תלויות גם בגורמים דוגמת גיל והיסטוריה של מחלות כלי דם. עם זאת, ייתכן כי ישנן השפעות מגנות בנשים צעירות לאחר-מנופאוזה והשפעות מזיקות בנשים מבוגרות יותר עם כלי דם חולים.

Neurology. 2014;82:504-511. Published online January 29, 2014

לידיעה במדסקייפ