חוקרים מדווחים כי שימוש בגלוקו-קורטיקואידים במינון גבוה לטיפול במחלה אוטואימונית משפיע על שכיחות ההופעה של שברים בחוליות בקרב נשים לפני גיל הבלות, ללא תלות בערך צפיפות המינרלים בעצם (BMD) המופיע בהן.

החוקרים בדקו מהם הגורמים המשפיעים על הופעת שברים בחוליות בקרב 160 נשים יפניות בגילאי 16085 שנים, המקבלות גלוקו-קורטיקואידים במינון גבוה לטיפול במחלות אוטואימוניות.

הנבדקות קיבלו לפחות 0.5mg/kg של גלוקו-קורטיקואידים דרך הפה במהלך יותר מחודש בין השנים 1998-2003.

שברים בחוליות הופיעו ב-35 מהנבדקות (19 מהן לאחר גיל הבלות ו-16 מהן לפני גיל הבלות). החוקרים כותבים כי ערך ה-BMD שנקבע כסמן לסיכון להופעת שבר בחוליה עמד על 0.843 בנשים לפני גיל הבלות ועל 0.787 בנשים לאחר גיל הבלות.

ב-7 מתוך 16 הנבדקות שהופיע בהן שבר לפני גיל הבלות נתקבלו ערכי BMD תקינים, בהשוואה לנבדקת אחת בלבד מתוך 19 הנבדקות שהופיע בהן שבר והיו לאחר גיל הבלות (p < 0.01).

השברים ביו שכיחים יותר גם בקרב נשים שבהם נמצאו ערכים גבוהים של כולסטרול, בהשוואה לנשים שבהם נתקבלו ערכי כולסטרול תקינים. החוקרים מדווחים כי בנבדקות שבהן נתקבלו ערכי כולסטרול גבוהים נתקבלו ערכי BMD נמוכים, בהשוואה לנשים שבהן נתקבלו ערכים תקינים של כולסטרול.

החוקרים מסכמים כי העדויות המצטברות מעידות כי ערך ה-BMD איננו הגורם היחיד המשפיע על הסיכון להופעת שברים בחוליות.