בקרב מבוגרים עם השמנת-יתר בארצות הברית עם ריכוזים גבוהים של נחושת בדם, כמו גם מבוגרים בארצות הברית בכלל עם ריכוזי אבץ נמוכים בדם תועד סיכון מוגבר לתסמיני דכאון, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת BMC Psychiatry.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יש עדויות לפיהן שינויים בריכוזי יסודות קורט בדם עשויים להשפיע על הסיכון להפרעות פסיכיאטריות. עם זאת, אין מחקרים רבים להערכת הקשר בין ריכוזים בדם של נחושת, אבץ וסלניום ובין תסמיני דיכאון והנתונים הזמינים מעידים על תוצאות סותרות. כעת הם ביקשו לבחון את הקשר בין הריכוז בדם של יסודות קורט אלו ובין תסמיני דיכאון במבוגרים בארצות הברית.
החוקרים התבססו על נתונים מסקר NHANES (או National Health and Nutrition Examination Survey) לשנים 2011-2016. שאלון PHQ-9 (או Patient Health Questionnaire) שימש להערכת תסמיני דיכאון. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין ריכוזים בדם של נחושת, אבץ וסלניום ובין תסמיני דיכאון.
מדגם המחקר כלל 4,552 מבוגרים.
מהנתונים עולה כי בקרב משתתפים עם תסמיני דיכאון תועדו ריכוזים גבוהים יותר של נחושת בדם, בהשוואה לאלו ללא תסמיני דיכאון (123.88 לעומת 116.99 מ”ג/’ד”ל, p<0.001). במודל נפרד, החוקרים מצאו כי ריכוזי אבץ ברבעון השני לוו בסיכון מוגבר משמעותית לתסמיני דיכאון (יחס סיכויים של 1.534, רווח בר-סמך 95% של 1.018-2.313).
מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי במבוגרים עם ריכוזי נחושת ברבעון השלישי (יחס סיכויים של 2.699, רווח בר-סמך 95% של 1.285-5.667) וברבעון הרביעי (יחס סיכויים של 2.490, רווח בר-סמך 95% של 1.026-6.046) נקשרו בקשר חיובי עם תסמיני דיכאון במבוגרים עם השמנת-יתר לאחר תקנון לכלל הערפלנים. עם זאת, לא זוהה קשר משמעותי בין ריכוזי סלניום בדם ובין תסמיני דיכאון.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ריכוזי אבץ נמוכים במבוגרים בארצות הברית וריכוזי נחושת גבוהים בדם במבוגרים עם השמנת-יתר מלווים בסיכון מוגבר לתסמיני דיכאון. אעפ”י כן, דרושים מחקרים נוספים על-מנת להבין את המנגנונים בבסיס הקשרים הללו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!