התאמת דיאטה ים-תיכונית לדיאטה “ירוקה” הינו צעד העשוי לסייע בשיפור רגישות לאינסולין ולהפחית שומן ויסראלי ע”י הגברת רמות הורמון Ghrelin, המוכר גם כהורמון הרעב, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism.

החוקרים השלימו ניתוח נתוני מחקר DIRECT-PLUS שהראה כי הוספת תה ירוק והחלפת בשר אדום בשייק חלבון צמחי (מנקאי) בארוחת ערב שינוי הקרוי דיאטה ים תיכונית ירוקה הוביל לשיפור נוסף בתועלת הקרדיו-מטבולית בהשוואה לדיאטה ים-תיכונית מסורתית בקרב חולים עם השמנה בטנית ו/או דיסליפידמיה.

מטרת המחקר הייתה לבחון את השינויים ברמות Ghrelin בצום במהלך ירידה במשקל ואת הביטויים המטבוליים ואלו על-רקע השמנה מעבר לירידה במשקל.

מדגם המחקר כלל 294 משתתפים עם מדד מסת גוף ממוצע של 31.3 ק”ג למטר בריבוע וריכוז הורמון Ghrelin התחלתי שעמד בממוצע על 504 פיקוגרם/מ”ל.

מהנתונים עולה כי רמות נמוכות יותר של Ghrelin לוו במדדים קרדיו-מטבוליים גרועים יותר, כולל עליה ברקמת שומן ויסראלי, שומן תוך-כבדי ולחץ דם. השינוי בריכוז Ghrelin בדם מתחילת המחקר עד לאחר 18 חודשים היה שונה בין גברים (עליה של 7.3%) ונשים (ירידה של 9.2%).

לאחר 18 חודשים של ירידה מתונה ודומה במשקל הגוף בקרב אלו שהקפידו על דיאטה ים תיכונית ירוקה, ריכוז Ghrelin בדם עלה ב-1.3% עם תזונה בריאה לפי ההנחיות, 5.4% עם דיאטה ים תיכונית קלאסית ו-10.5% עם דיאטה ים תיכונית ירוקה. מניתוח הנתונים לפי מגדר עלו שינויים דומים רק בגברים.

בקרב גברים, העליה בריכוז Ghrelin מתחילת המחקר עד לאחר 18 חודשים לוותה בשינויים חיוביים בפרופיל רגישות לאינסולין ונסיגה ברקמת שומן ויסראלי, לאחר תקנון לירידה היחסית במשקל הגוף.

הממצאים הצביעו על קשר הפוך בין הרגישות לאינסולין ורקמת שומן ויסראלי ובין עליה בריכוז Ghrelin, מעבר לשינויים שיוחסו לירידה במשקל.

החוקרים מסכמים וכותבים כי עליה בריכוז Ghrelin בעקבות דיאטה עשויה להעיד על התאוששות רגישות לאינסולין ונסיגה של רקמת שומן ויסראלי מעבר לירידה במשקל, באופן ספציפי בקרב גברים. דיאטה ים תיכונית ירוקה מלווה בעליה גדולה יותר ברמות Ghrelin.

J Clin Endocrinol Metab. Published online October 6, 2021

לידיעה במדסקייפ