מנתונים חדשים שפורסמו במהלך חודש מאי בכתב העת Circulation עולה כי בפער גדול, מרבית המלח שצורכים אמריקאים במזון (קרוב ל-71% מסך הצריכה היומית) מקורו במזון המוכן מחוץ לבית. נתרן המצוי באופן טבעי באוכל אחראי לכ-14% מצריכת הנתרן ותוספת נתרן במהלך הכנת המזון בבית מסתכמת בצריכה של 5.6% מסך הנתרן היומי. מלחיות ביתיות אחראיות ל-4.9% בלבד מסך צריכת המלח.
במסגרת המחקר אספו החוקרים נתונים בין דצמבר 2013 ועד דצמבר 2014 ממדגם של 150 משתתפים שהתגוררו באחד משלושה אזורים גיאוגרפיים: בירמינגהם, פאלו-אלטו ומיניאפוליס. המשתתפים היו בגילאי 18-74 שנים, עם מספר דומה של גברים ונשים.
המידע אודות צריכת נתרן נאסף במספר דרכים והחוקרים לא הסתפקו רק ביומני תזונה. המשתתפים התבקשו בראיונות טלפוניים להיזכר בכל מזון שצרכו במהלך 24 השעות האחרונות, ארבעה פעמים במהלך 11 ימים. כאשר הוסיפו מלח בבית, המשתתפים התבקשו לנער כמות דומה של מלח בה השתמשו בכל פעם לתוך שקית פלסטיק ודגימות אלו נשלחו לחוקרים. חלק מהמשתתפים השלימו דגימות שתן ולכן החוקרים חשו בטוחים יותר באשר לנתוני הדיווח העצמי.
מהנתונים עולה כי תוספת מלח למזון מחוץ לבית הייתה האחראית העיקרית לסך צריכת המלח במדגם מבירמינגהם, אך במדגם זה תועד האחוז הגבוה ביותר של מלח שמקורו במלחיות שולחן (9.5%), בהשוואה למדגם מפאלו-אלטו (3.4%) ומיניסוטה (2.3%).
ממצא מעניין נוסף נוגע לכך שבנבדקים צעירים יותר תועד אחוז גבוה יותר של נתרן שמקורו מחוץ לבית, בהשוואה לנבדקים מבוגרים יותר (75% לעומת 67.4-70.5%, בהתאמה), ככל הנראה מאחר ונהוגים לאכול יותר מחוץ לבית ובשל העדפות התזונה שלהם.
החוקרים מסכמים וכותבים כי תוספת מלח שמקורו במאכלים מחוץ לבית הייתה אחראית לכ-70% מסך צריכת נתרן בדיאטה. ממצא זה עולה בקנה אחד עם המלצות משרד הבריאות האמריקאי משנת 2010 להפחתת צריכת מלח במוצרי מזון מעובדים מסחריים במטרה לצמצם את צריכת המלח בארצות הברית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!