ממחקר שהתמקד במטופלים בעלי עודף-משקל או השמנת-יתר, שאינם סובלים מסוכרת והקפידו על דיאטה עם הגבלה קלורית, עולה כי באלו עם הנטיה הגנטית המשמעותית ביותר להשמנה שהקפידו על דיאטה עתירת שומנים, בניגוד לדיאטה דלת-שומן, תועד שיפור בתפקוד תאי ביתא ועמידות לאינסולין לאחר שנתיים.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 744 משתתפים במחקר POUNDS LOST (Preventing Overweight Using Dietary Strategies), שחולקו באקראי לאחת מארבע דיאטות להפחתת משקל, כולל שתי דיאטות עתירות שומן (40% שומן) ושתיים דלות שומן (20% שומן). הם גם בחנו 32 וריאנטים גנטיים הקשורים בסיכון להשמנה וחישבו מדד סיכון גנטי בכל המשתתפים.
במסגרת המחקר נבחנו השינויים בעמידות לאינסולין ותפקוד תאי ביתא במהלך התערבות במשך שנתיים.
מהתוצאות עולה אינטראקציה משמעותית בין שומן בתזונה עם מדד הסיכון הגנטי לשינויים ברמות אינסולין בצום, הערכת תפקוד תאי ביתא לפי HOMA-B (Homeostatic Model Assessment of Beta Cell Function) ועמידות לאינסולין (HOMA-Insulin Resistance) לאחר שישה חודשים.
מדדי הסיכון הגנטי הגבוהים ביותר נקשרו עם ירידה גדולה יותר ברמות אינסולין בצום ומדדי HOMA-IR, אך עם עליה גדולה יותר במדדי HOMA-B בקרב משתתפים תחת דיאטה עתירת שומן במהלך ששת חודשי התערבות להפחתת משקל. אינטראקציה דומה אך חלשה יותר תועדה עם רמות אינסולין בצום, HOMA-B ו-HOMA-IR לאחר שנתיים.
מהנתונים עולה כי במשתתפים עם נטיה גנטית גבוהה יותר להשמנה תתכן תועלת לצריכת דיאטה עתירת שומן עם הגבלה קלורית לצורך הפחתת משקל ושיפור עמידות לאינסולין ותפקוד תאי ביתא.
מתוך כנס ה-ADA
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!