עישון מריחואנה עלול להיות מסוכן בחולים לאחר דימום תת-עכבישי עקב קרע מפרצת מוחית, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Stroke, המצביעים על קשר בין שימוש בקנאביס ואיסכמיה מוחית מאוחרת לאחר קרע מפרצת, עם סיכון מוגבר לליקוי תפקודי.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הרשומות הרפואיות של 1,014 חולים שטופלו בשל דימום תת-עכבישי על-רקע קרע מפרצת מוחית במרכז יחיד לאורך 12 שנים. כל החולים עברו בדיקות שתן לרעלים בעת הקבלה לאשפוז.
מבין אלו, ב-367 חולים (36.2%) הייתה עדות לאיסכמיה מוחית מאוחרת, ב-509 חולים (50.2%) רמת התפקוד הייתה לקויה, כפי שנקבע לפי מדד mRS (Modified Rankin Scale) של מעל 2 נקודות ו-137 חולים (13.5%) הלכו לעולמם.
החוקרים מדווחים כי ב-46 חולים (4.5%) התקבלה תשובה חיובית לנוכחות THC בבדיקת שתן, המעידה על שימוש בקנאביס ב-3 הימים האחרונים במקרה של שימוש חד-פעמי או במהלך 30 הימים האחרונים במקרה של שימוש תדיר בקנאביס. ב-968 בדיקת השתן הייתה שלילית ל-THC.
שיעורי איסכמיה מוחית מאוחרת היו גבוהים יותר משמעותית בקרב חולים עם דימום תת-עכבישי ועדות ל-THC בשתן, בהשוואה לאלו שנמצאו שליליים ל-THC (52.2% לעומת 35.4%, p=0.03).
מניתוח סטטיסטי מותאם עלה כי קשר בלתי-תלוי בין שימוש בקנאביס ובין סיכון מוגבר לאיסכמיה מוחית מאוחרת (יחס סיכויים של 2.7, p=0.003).
החוקרים מציינים כי שימוש בקוקאין, מתאפמטינים וטבק לא נקשר עם סיכון מוגבר לאיסכמיה מוחית מאוחרת.
ממצאי המחקר מעידים עוד על שיעור גבוה יותר של וזוספאזם אנגיוגרפי בקרב משתמשים בקנאביס (88.9% לעומת 70.5%, בהתאמה, p=0.008). איסכמיה מוחית מאוחרת זוהתה ב-50% מהמשתמשים בקנאביס עם וזוספאזם, בהשוואה ל-39% מאלו שלא השתמשו בסם, ממצאים התומכים בוזוספאזם כסיבה אפשרית לסיכון המוגבר לאיסכמיה מוחית מאוחרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!