אקרומגליה פוגעת באופן שווה בגברים ונשים, נתון שתואר במחקרים קודמים ואושר שוב במחקר חדש שפורסמו בכתב העת Clinical Endocrinology במטרה לבחון הבדלים מגדריים בזמן האבחנה. מהנתונים החדשים עולה כי נשים הן מעט מבוגרות יותר בעת האבחנה, עם רמות IGF-1 מתוקנות לגיל שהן נמוכות יותר והעיכוב עד לקביעת האבחנה הוא ארוך יותר, בהשוואה לגברים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנם נתונים סותרים אודות ההבדלים המגדריים בעת האבחנה של אקרומגליה. כעת הם השלים מחקר עוקבה ארצי, אשר כלל את כל המקרים של אקרומגליה בין השנים 1978-2010 וכן ערכו מטה-אנליזה להערכת ההבדלים המגדריים בחולים עם אקרומגליה פעילה.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים הבדלים בין גברים ונשים בשיעורי הימצאות, גיל בעת האבחנה, עיכוב אבחנתי, גודל האדנומה בהיפופיזה וכן את רמות IGF-1 והורמון גדילה.

המדגם הארצי כלל 596 חולי אקרומגליה והחוקרים זיהו פיזור דומה בין המינים, כאשר 50.4% מהחולים היו גברים ו-49.6% היו נשים. כמו כן, לא תועדו הבדלים מגדריים בגיל בעת האבחנה של אקרומגליה (גברים: 48.2 שנים; נשים: 47.2 שנים).

לאורך תקופת המחקר, שיעורי ההיארעות של אקרומגליה עלו משמעותית, כאשר היחס בין נשים וגברים נטה תחילה לטובת נשים ובהמשך החלוקה הייתה דומה בין גברים ונשים. רמות IGF-1 היו נמוכות יותר משמעותית בנשים לעומת גברים, אך לא תועדו הבדלים בין המינים בריכוזי הורמון גדילה לאחר העמסת סוכר או בגודל האדנומה בהיפופיזה.

מטה האנליזה כללה 40 מחקרים שדיווחו על חולי אקרומגליה פעילה, כאשר 53.3% מכלל החולים היו נשים. החוקרים מדווחים על הטרוגניות משמעותית בין המחקרים השונים. ההבדל המגדרי הממוצע בגיל בעת האבחנה עמד על 3.1 שנים והעיכוב האבחנתי היה ארוך ב-0.9 שנים בנשים. עוד מדווחים החוקרים כי רמות IGF-1 היו נמוכות יותר משמעותית בנשים לעומת גברים, אך לא תועדו הבדלים בריכוזי הורמון גדילה לאחר העמסת סוכר וגודל האדנומה בהיפופיזה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר הנוכחי מעידים על הבדלים מגדריים מינוריים באפידמיולוגיה של אקרומגליה בעת האבחנה, למעט עדויות לכך שנשים הן מעט מבוגרות יותר בעת האבחנה ומאובחנות בנוכחות רמות IGF-1 נמוכות יותר, אך העיכוב האבחנתי גדול יותר, בהשוואה לגברים.

Clin Endocrinol. 2021;94(4):625-635

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת , עורך תחום היפופיזה:

ממצאי המחקר הנוכחי תומכים שוב בנתון הידוע כי אקרומגליה מתפתחת בשכיחות דומה בגברים ובנשים. העיכוב באבחנה של אקרומגליה נדון רבות, כאשר במהלך העשורים האחרונים, למרות מאמצים רבים לעידוד אבחנה מוקדמת, לא חל שינוי של ממש בעיכוב האבחנתי. העדויות בספרות מעידות כי עיכוב באבחנה של אקרומגליה מלווה בעליה בתחלואה הנלווית על-רקע ההפרעה האנדוקרינית וכן בעליה בסיכון לתמותה. המחקר הנוכחי לא הצליח לשים את האצבע על הסיבות בגינן נשים הן מבוגרות יותר וחוות עיכוב אבחנתי גדול יותר, בהשוואה לגברים עם אקרומגליה.