חבלת ראש טראומטית מלווה בשיעורי היארעות גבוהים יותר של אירוע מוחי, דמנציה, אפילפסיה ומחלת פרקינסון, הן לפני והן לאחר החבלה בקשישים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Neurology.

מחקר העוקבה מארצות הברית כללו נתונים אודות 13,801 משתתפים לאחר חבלת ראש אקוטית (גיל ממוצע של 77.8 שנים, 96.5% גברים) בין 1999 עד 2021 ממאגר הנתונים US Veterans Health Affairs.

מדגם המחקר כלל 41,403 משתתפים ללא חבלת ראש, אשר הותאמו ביחס 3:1 לחולים לאחר חבלת ראש לפי גיל בעת ביקור, מין, גזע או מוצא אתני ותאריך הביקור.

שיעורי ההיארעות (לכל 1,000 שנות-אדם) של אירוע מוחי, דמנציה, אפילפסיה ומחלת פרקינסון בתקופה שקדמה לחבלת הראש (שנה לפני חבלת הראש) נבחנו בין חולים עם חבלת ראש וביקורות תואמות ללא חבלת ראש.

בחולים עם חבלת ראש, שיעורי ההיארעות (לכל 1,000 שנות-מטופל) של אירוע מוחי, דמנציה, אפילפסיה ומחלת פרקינסון נבחנו בין התקופה שקדמה לחבלת הראש והתקופה שלאחר חבלת הראש (עד שנה לאחר החבלה או עד לתמותה).

בחולים עם חבלת ראש טראומטית תועדו שיעורי היארעות גבוהים יותר של אירוע מוחי(63.5 לעומת 20.1; יחס שיעורי היארעות של 3.2), מחלת פרקינסון (9.6 לעומת 3.2; יחס שיעורי היארעות של 3.0), דמנציה (58.1 לעומת 18.5; יחס שיעורי היארעות של 3.1) ואפילפסיה (11.6 לעומת 2.6; יחס שיעורי היארעות של 4.4) בתקופה שקדמה לחבלת ראש לעומת אלו ללא חבלת ראש.

בחולים עם חבלת ראש תועדו שיעורי היארעות גבוהים יותר של אירוע מוחי (113.6 לעומת 63.5; יחס שיעורי היארעות של 1.79), אפילפסיה (26.5 לעומת 11.6; יחס שיעורי היארעות של 2.29) ודמנציה (72.3 לעומת 58.1; יחס שיעורי היארעות של 1.24) בתקופה שלאחר חבלת ראש, בהשוואה לתקופה שקדמה לחבלת הראש.

היארעות מחלת פרקינסון לא הייתה שונה משמעותית בתקופות שלפני ואחרי חבלת ראש.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעלים את האפשרות כי דמנציה, אירוע מוחי, אפילפסיה ומחלת פרקינסון מהוות גורמי סיכון לחבלת ראש בקשישים. מחלות נוירולוגיות לעיתים קרובות פוגעות בבקרה המוטורית, שיווי משקל, יציבה, קואורדינציה וכישורי חשיבה ולכן מעלות את הסיכון לנפילה, הגורם המוביל לחבלת ראש בקשישים.

Neurology, June 17, 2026

לידיעה במדסקייפ