במאמר שפורסם בכתב העת British Journal of Clinical Pharmacology מדווחים חוקרים על עדויות חדשות הקושרות בין אמצעי מניעה הורמונאליים ובין סיכון מוגבר להתפתחות גליומה בנשים צעירות. מנתוני המחקר עולה כי הסיכון עלה עם משך הטיפול, כאשר עם טיפול ארוך-טווח תואר סיכון גבוה כמעט כפליים לגליומה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי גלולות למניעת היריון משפיעים על הסיכון להתפתחות ממאירויות מסוימות; עם זאת, מעט מחקרים בחנו אם קיים קשר עם התפתחות גידולים במערכת העצבים המרכזית. כעת הם ביקשו לבחון את הקשר בין אמצעים הורמונאליים למניעת היריון ובין הסיכון לגליומה בנשים לפני מנופאוזה.
החוקרים התבססו על נתונים ממאגר ארצי בדנמרק והשלימו מחקר מקרה-ביקורת ארצי. במסגרת המחקר הם זיהו את כל הנשים בגילאי 15-49 שנים עם אבחנה לראשונה של גליומה עם עדות היסטולוגית, בין השנים 2000-2009. לכל מקרה התאימו החוקרים שמונה ביקורות תואמות בגיל. על-פי נתוני הנפקת מרשמיםם, חשיפה עד שנתיים לפני תאריך האינדקס סווגה לפי סוג הטיפול ההורמונאלי, כלומר, שילוב אסטרוגן-פרוגסטרון או פרוגסטרון בלבד, ומשך השימוש (פחות משנה, 1-5 שנים, 5 שנים ומעלה).
החוקרים ערכו ניתוח סטטיסטי לחישוב יחס הסיכויים להתפתחות גליומה עם טיפול באמצעי מניעה הורמונאליים, תוך תקנון לערפלנים אפשריים.
מדגם המחקר כלל 317 מקרים ו-2,126 ביקורות. החוקרים מדווחים כי טיפול הורמונאלי למניעת היריון אי-פעם לווה ביחס סיכויים של 1.5 להתפתחות גליומה, עם עליה ביחס הסיכויים עם משך הטיפול (יחס סיכויים של 1.9 עם טיפול ארוך טווח של חמש שנים ומעה). הקשר בין טיפול הורמונאלי ארוך-טווח ובין הסיכון לגליומה היה הבולט ביותר עם טיפול בפרוגסטרון בלבד (יחס סיכויים של 2.4), בעיקר כאשר טיפול זה שימש כטיפול הורמונאלי יחידי למניעת היריון (יחס סיכויים של 4.1).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי שימוש ארוך-טווח באמצעים הורמונאליים למניעת היריון עשויים להביא לעליה בסיכון לגליומה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!