ליתיום מסייע במניעת אובדנות ומלווה בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל-סיבה בחולים עם הפרעות במצב הרוח, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת BMJ.
סקירה סיסטמית גדולה מצאה כי התרופה מפחיתה את הסיכון לתמותה אובדנות בהיקף של למעלה מ-60%, בהשוואה לפלסבו, ממצא המחזק את חשיבות ליתיום כתרופה יעילה להפחתת הסיכון לאובדנות בחולים עם דיכאון חד-קוטבי והפרעה דו-קוטבית.
לדברי החוקרים, ליתיום לווה בסיכון מופחת לאובדנות, בהשוואה לפלסבו, וכן סיכון מופחת לפגיעה עצית מכוונת, בהשוואה ל-Carbamazepine. הממצאים עולים בקנה אחד עם תוצאות מחקרים תצפיתיים קודמים, אך מרחיבים את המידע בנושא ומספקים תמיכה נוספת לנתונים הזמינים.
במטה אנליזה קודמת שערכו החוקרים בשנת 2005, הם מצאו כי בהשוואה לפלסבו ותרופות אחרות, טיפול ארוך-טווח בליתיום הפחית את הסיכון לאובדנות בחולים עם הפרעות במצב הרוח. עם זאת, בשל מספר האירועים הנמוך ואי-דיוק בהערכות הטיפול, ההשפעה המונעת האפשרית של ליתיום אינה ברורה.
בינתיים, פורסמו 16 מחקרים אקראיים בחנו את ההשפעה של ליתיום במניעת אובדנות, עם עליה של 55% במספר האירועים ועליה של 70% במספר המשתתפים. עם הנתונים החדשים הזמינים, החוקרים העריכו את ההשפעה של ליתיום למניעת אובדנות ופגיעה עצמית בחולים עם דיכאון והפרעה דו-קוטבית תוך סקירה והערכת נתונים מ-48 מחקרים אקראיים ומבקרים שכלל למעלה מ-6,600 חולים.
התוצאים העיקריים של המחקר כללו את מספר מקרי האובדנות, פגיעה עצמית ותמותה מכל-סיבה.
מהסקירה הסיסטמית המעודכנת עולה כי ליתיום יעיל יותר מפלסבו בהפחתת מספר מקרי אובדנות (יחס סיכויים של 0.13) ותמותה מכל-סיבה (יחס סיכויים של 0.38). החוקרים לא מצאו תועלת ברורה לליתיום בהשוואה לפלסבו במניעת פגיעה עצמית מכוונת. כאשר בחנו את הטיפול בליתיום אל מול כל מרכיב פעיל בטיפול, החוקרים זיהו הבדל מובהק סטטיסטית רק עם Carbamazepine.
למרות שהמנגנון אינו מובן לחלוטין, החוקרים משערים כי לליתיום השפעה למניעת אובדנות הנובעת מהפחתת הישנות הפרעות במצב הרוח, אך הם מוסיפים כי יש עדויות הרומזות כי התרופה מפחיתה התנהגות אגרסיבית וייתכן ומפחיתה אימפולסיביות.
דרושים מחקרים נוספים להבנת מנגנון הפעולה של התרופה והבנת הנוירוביולוגיה של אובדנות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!